משנה כ

הקדמה למשנה:
רבי אלעזר בן עזריה היה כהן ומגדולי חכמי יבנה, והיה מיוחס דור עשירי לעזרא הסופר (עזרא הסופר בנה את בית המקדש השני), והיה חברם של רבי עקיבא ורבי טרפון.
רבי אלעזר בן עזריה עשיר מופלג והגמרא מספרת שהיה מעשר שתים עשרה אלף עגלים בכל שנה מהצאן שלו.
רבי יהודה הנשיא דימה את רבי אלעזר בן עזריה ל"קופה של רוכלין", היינו שהוא דומה לרוכל שנטל את שקים שלו ונכנס למדינה, באו כל אנשי המדינה ושואלים אותו יש לך שמן טוב? יש לך בשמים? יש לך בגדים? ומוציאים אצלו כל הדברים, כך רבי אלעזר בן עזריה בזמן שתלמיד חכם נכנס אצלו והיה שואל אותו במקרא רבי אלעזר עונה לו, היה שאלו במדרש רבי אליעזר עונה לו, שאלו בהלכות רבי אליעזר עונה לו, היה שאלו באגדות רבי אליעזר עונה לו, כיוון שיצא מלפניו הרי אותו אדם מלא בתורה.

ביאור המשנה:
רבי אליעזר בן עזריה אומר - היינו שהיה רגיל לומר כן, עיין פרק א' משנה ב'.
אם אין תורה אין דרך ארץ – אם לא היה תורה בעולם או אדם שלא לומד תורה, אזי האדם לא היה יודע איך להתנהג, שהתורה היא מדריכה את האדם איך להתנהג ואיך לדבר, והאדם לא ידע להגיע לשלמות.
אם אין דרך ארץ אין תורה – אם אין לאדם דרך ארץ איך להתנהג ואיך לדבר ואיך לשאת ולתת במסחר, אזי כל התורה שהאדם למד אינו תתקיים בו.
אם אין חכמה אין יראה – היראה היא פרי של החכמה ולכן אדם שאין בו חכמה אינו יכול להגיע ליראה, ולכן אדם שאין לו חכמה של ידיעת המצוות של מצוות עשה ומצוות לא תעשה כדי שידע לעשותן ולהיזהר מהם, אין לו יראה אינו יכול להגיע לידי יראת שמים שהרי אינו יודע מה מותר ומה אסור.
אם אין יראה אין חכמה – מי שאין בו יראה אזי כל חכמתו שיש בו אינו שווה, שהרי אינו יראה מה' יתברך ואזי כל חכמתו שבתורה אינו מגיעה לתכליתה ולכן אינה מתקיימת.
אם אין בינה אין דעת – בינה זה להבין דבר, ולכן אם אין לו בינה להבין את מה שלומד אזי אין לו דעת היינו להבין את הטעם שעומד מאחרי הדבר,(דעת זה אדם שמבין והוא יודע את טעמו של הדבר).
אם אין דעת אין בינה – שאם אינו יודע להבין טעמם של דברים אזי אין בינה, כי תכלית הבינה היא להגיע לדעת, ואם אינו יודע טעמו של הדבר זה כאלו לא יודע, ולכן אין בינה.
אם אין קמח אין תורה – שאם אין לאדם מה לאכול אינו יוכל לעסוק בתורה.
אם אין תורה אין קמח – אם אין לאדם תורה מה כל הקמח שיש בידו יעזור לו, שכל צורכי הגוף שיהיו לאדם בידו כדי שיוכל לשבת ולעסוק בתורה.

מעשה שהיה:
היה זה בעיצומו של עוד מסע חובק עולם, אותו ערך הרה"ג רבי אלחנן וייסבורד שליט"א, לצורך החזקת רשת הכוללים 'יששכר באוהליך' שבראשותו. ביום מן הימים, לאחר ששוחח עם גביר אחד וביקשו להיות שותף בהחזקת התורה, ביקש ממנו הגביר טובה קטנה:
'תעשה לי טובה', ביקש הגביר, 'בשובך לארץ, תסור בבקשה של ראש הישיבה הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן שליט"א, ובקש את ברכתו להצלחת מניותיה של חברה פלונית, בה השקעתי זה עתה סכום עתק - ארבע מאות אלף דולר...' - ביקש הגביר, והרב וייסבורד נענה בשמחה.
בשובו לארץ, כפי שהבטיח, שם פעמיו לביתו של ראש הישיבה, ופרש את בקשת הגביר. ראש הישיבה לא השתהה אף רגע, והשיב מיד: 'צא ואמור לו, כי אם הוא חפץ שהמניות תצלחנה - כדאי לו להכניס שותף בעסק, ולהשקיע מחצית הסכום - 200,000$ בעולם התורה, כדי שבורא עולם ייכנס כשותף בעסק שלו...' נבוך ותמה, אך אמון על העברת דברי ראש הישיבה ככתבם וכלשונם, התקשר הרב וייסבורד לארצות הברית, ובישר לגביר על תשובת ראש הישיבה. הגביר חפץ מאוד לתמוך בלומדי התורה, אך לא העלה על דעתו להשקיע ב'שותף' בעסק סכום כה גדול... הוא מיהר להתחמק מההוראה הישירה, והמשיך בסדר יומו...
חלפו מספר שבועות, אך לצערו ולדאבון לבו, ערך המניה צנח בחמישים אחוז! ארבע מאות אלף הדולרים שהושקעו במניות הללו, הפכו למאתיים אלף בלבד, והגביר פכר ידיו בייאוש, מאוכזב ועצבני. הוא שב ושלח את הרב וייסבורד לבקש ברכה למענו מראש הישיבה, אך ראש הישיבה השיב באותה מטבע לשון: 'לך תגיד לו להכניס את התורה כשותפה בעסק. שיתרום עכשיו חמישים אחוז מהנותר - מאה אלף דולר להחזקת התורה, ואז יראה ברכה!'
אלא שהגביר עדיין התקשה לעכל את ההוראה. הן כבר הפסיד מאתיים אלף דולר בעיסקת הביש בה רכש את המניות הללו, ואיך יוכל לתרום עוד מאה אלף? הוא שב והמתין להתפתחויות הכלכליות, שהניבו עבורו בשורה רעה במיוחד: ערך המניה צנח שוב בחמישים אחוז, ומהשקעתו האגדית בת 400,000 דולר - לא נותרו אלא מאה אלף דולר עלובים...
הפעם הוא ממש נלחץ, ושב ושלח את הרב וייסבורד לבקש עצה מראש הישיבה. ראש הישיבה לא הופתע מהמידע, ושב ואמר בביטחון: 'תתקשר אליו ותגיד לו, שעוד לא מאוחר להציל את המצב. עדיין הוא יכול לתרום חמישים אחוז מהנותר - כחמישים אלף דולר להחזקת התורה, ולהכניס את התורה כשותף. אם התורה תהיה שותפה בעסק - הוא ירוויח פי מאה!' - בירך ראש הישיבה...
הפעם, כשמוע הגביר את התשובה, לא השתהה עוד. על אתר העביר העברה חמישים אלף דולר, היישר לחשבונם של עמלי התורה. כעבור זמן, בשל התפתחות מפתיעה בכלכלה העולמית, החלה המניה לעלות ולזנק, שוברת את השיאים של עצמה בכל יום מחדש...
כעבור כמה שנים, התקשר הגביר אל הרב וייסבורד כדי להודיע: 'ההבטחה התקיימה במלואה, עד הסנט האחרון! המניות ששויין אז היה חמישים אלף דולר - התייצבו היום על מחיר של חמישה מיליון דולר, והיד עוד נטויה...'
סיפור זה, שקרה בזמננו וגיבוריו מעידים עליו כיום, זועק אף הוא: החזקת התורה אינה תרומה, גם אין טעם לעסוק בה ממקום של רחמים. זו שותפות אמיתית, איכותית, עוצמתית, מפתחת ומצמיחה!
לכולנו יש כלכלה לנהל. לאחד יש עסק, לשני יש בית, לשלישי יש רק ארנק... לפעמים יש גם מינוס מעיק בבנק, או לחילופין - עיסקת ענק שעתידה לוט בערפל. בכל המצבים האלו, הכנסת התורה כשותף בעסק, היא סגולה בטוחה המבטיחה פתיחת שערי שפע, כי עץ חיים היא ותומכיה מאושר!