הויתור

יש ילדים הסובלים קלות מקשיי תפיסה, מקשי למידה ומעוד כל מיני הגדרות המסבירות את מצוקתם הלימודית להבין, לקלוט ולהשיג. ילד כזה היה זליג נורדמן תושב שכונת מאורות דוד בירושלים. הוא רצה מאוד להצליח בלימודים ושינן את הסוגיות הנלמדות פעם אחר פעם. אבל הדברים היו פורחים מזיכרונו. נכון המלמדים לא היו רושמים לו ציונים שליליים כי סוף סוף התנהגותו היתה למופת וגם השתדלותו היתה רצינית.

אביו בצלאל היה מודאג מאוד בעוד כחצי שנה בנו צריך לעלות לתורה וכפי מנהג בית הכנסת "שערי חוכמה" על החתן הצעיר לקרוא את כל הפרשה, אין ויתורים בנושא זה. חתן בר המצווה שאינו מסוגל לעמוד בעומס מוצא את עצמו עולה לתורה בבית הכנסת "דעת תבונות"  שמעבר לרחוב המקביל שם הסתפקו בעליה אחת בלבד. בצלאל נורדמן היה נבוך. מצד אחד הוא מהמתפללים הוותקים בבית הכנסת "שערי חוכמה" ואם יקח את בנו לבית הכנסת השכן הדבר יכה הדרים בקרב המתפללים. מצד שני בנו זילגל היקר הוא נשמה מופלאה אבל בעל קורא לא בדיוק מוכשר, בלשון המעטה. לאחר התייעצות רבה הוחלט שזליג יתחיל ללמוד את הפרשה כבר מעתה – חצי שנה לפני הזמן לימוד יום יומי וכך זה יהיה תועלת לעמוד כחתן גאה ובעל בטחון מול ספר תורה פרשת בשלח בקריאה שולטת בטעמי המקרא.

זילג מסר את נפשו על פרשת בשלח בעודו צועד לתלמוד תורה הוא מלמל את פסוקי שירת הים שינן את הטעמים בכל הפסקה ובלילות כבר היה חולם את עצמו עומד מול הספר תורה קורא בלשון נהירה ובקול פעמונים כשמסביבו הים סוף נקרע לשנים.
והנה הגיע שבת בשלח אחרי כל העמל הגדול של שישה חודשים יום יום בלימוד ושינן הפרשה מגיעים להם משפחת נורדמן לבית הכנסת ההורים הסבים והסבתות וכל המשפחה  לרגע הגדול לשמוע את זליג קורא בתורה. זליג מתיישב עם משפחתו בבית הכנסת עם הטליתות אוחז בסידור והחל לברך את ברכות השחר לעצמו בשמחה. לפתע הוא רואה את חברו הטוב זלמן נכנס לבית הכנסת עם אביו כשמאחוריהם בכבודה כל משפחתו. לפתע זליג מבחין שהגבאי מתייבש על כסאו וששתי ידיו חובטות על מצחו. לא יאומן השבת זה שבת חתן של זלמן וקרתה כאן תקלה לא רשמתי את זה ביומן ולכן כשזליג ביקש לעשות את שבת חתן בבית הכנסת הייתי בטוח שהמקום פנוי. מי יקרא את פרשת בשלח? אם נחלק יהיו כאן שני מלכים בארמון אחד זה לא מכובד.

זילג ניגש אל אביו "אבא יקר שלי, אני יודע שאתה נרגש ומלא ציפיה לשמוע אותי קורא בתורה ואשמח אותך בקריאתי. אבל ליבי אומר לי שזה הזמן לוותר. אתה יודע אבא בעצמך שני הצלחתי ואני קורא את הפרשה היטב מסרתי נפש על כל אות וכל טעם. עומד אני פני ניסיון עצום ואני רוצה לעמוד בו ולותר. אנא אבא אשמח עם תסכים שזלמן יקרא את כל הפרשה. ר' בצלאל הרגיש איך שתי דמעות טסות מתוך הלב שלו וחונקות את שתי עיניו והסכים לבקשת בנו. בסוף הקריאה זליג ניגש לזלמן וחיבק אותו לשבח אותו בערכה שאפילו טעות אחת לא היתה. הגבאי ניגש לזליג ואמר לו רבי ישראל מסלנט אומר שויתור לחבר הוא דבר עצום עד מאוד ועושה נחת רוח לבורא עולם וניגש בבקשה משבת הבאה עוד ביאת משיח צדקנו במהרה בימנו אתה תקרא את פרשת בשלח.

כך עבור להם שלש שנים וזליג קורא את פרשת בשלח. בשנה הרביעית ערב שבת בשלח אביו של זליג הובהל לבית החולים הדסה עין – כרם. זליג אחד את ידו של אביו וקורא את התהילים לרפואת אביו. שמיכת השבת החורפית – הירושלמית כיסתה את בית החולים השעות נקפו לתוך הלילה עד זריחת החמה זילג התחיל לקרוא ברכות השחר פרשת העקידה והקורבנות. בשעה 7:30 זילג התחיל להסתפק האם להשאיר את אבא לבד וללכת להתפלל. זילג ניגש אל אביו "אבא כמו תמיד אני שואל אותך מה לעשות, האם להשאר כאן או ללכת לבית הכנסת" נדמה היה לו שאביו מנענע בראשו כאומר לו "לך". כך זליג הגיע לבית הכנסת התחילו את התפילה בנועם וכשהגיעו לקריאת התורה לא היה מי שיקרא הרב אלמגור פנה לכמה אנשים שיקראו אבל אף אחד לא הכין את הפרשה עד שהגיעו לזליג והסכים לקרוא. הרב אלמגור כל כך נהנה בקריאתו בדקדוק ובסלסול. לאחר תפילת מוסף ניגש אליו ושאלו מה מביא אותך לכאן יקירי? אמר לו זילג אבא שלי מאושפז כאן במחלקה לטיפול נמרץ הרופא אמר שמצבו קשה מאוד. הרב ביקש מהעוזר שלו הצמוד "רבי שמעיה גש למחלקה שלי ותקרא לרופא האישי שלי פרופ' צימבלר אני רוצה לבקש ממנו טובה אישית.
פרופ' צילמבר ניגש לאביו של זילג ונבהל השם ישמור המצב הולך ומחמיר והכל בגלל שתי תרופות סותרות זמוזרקות לחולה יש להפסיק את הטיפול. כבר במוצאי שבת נפקחו עיניו של אבא של זילג וביום ראשון חזר להכרה.

רק לראות איזה השגחה פרטית זילג ויתר על קריאת פרשת בשלח לפני ארבע שנים ובזכות זה קיבל את המשרה להיות בעל קורא של פרשת בשלח וזכות זה כשאביו הובהל לבית החולים בפרשת בשלח זילג היה שולט בפרשה וכך הרב התרשם ממנו והציל את אביו.
כל הצלחת חיי אבא של זילג בזכות הויתר שלפני 4 שנים.