ימי הפורים

היה זה בבית מדרשו של הרה"ק רבי נפתלי הגדול זי"ע בעל ה'סמיכת חכמים', בעת משתה היין בסעודת פורים. השמחה גאתה ורבתה, הכל היו שרויים בעליצות רבה, היין נשפך כמים והריקודים נשאו את המשתתפים לפסגות שמחה נדירים. לפתע פתאום פרצו פנימה שליחי המלך, וביקשו בשמו כי הרבי יתפלל עבור בקשה מסויימת של המלך, כאן ועכשיו.
הרבי הסכים, ותוך כדי הסעודה והמשתה התפלל למען המלך. ואכן, עד מהרה, התבשר המלך על ישועתו, ושלח להודות לרבי, כשהוא תמיה: 'הלא שמעתי מהשליחים כי הרבי אכל ושתה ושמח כשהתפלל עליי, ואני מתפלא - וכי כך משיגים ישועה, תוך כדי סעודה ומשתה?'
נענה לו הרבי והשיב: 'כשיהודי שמח בפורים, הוא שמח כדי לקיים רצון אביו שבשמים. אין זו שמחה סתמית, אלא שמחה הנובעת מרצון לקיים את רצון ה'. וכשיהודי מקיים את רצון ה' ומבקש משהו - ה' משיב לו כגמולו ומגשים את רצונו!'
מתקרבת שעת רצון ייחודית וסגולית, עת השמחה בפורים הוא זמן של 'מה שאלתך ויינתן לך', זמן בו נוכל לפעול ולבקש כל ישועה נדרשת. הבה ניערך לעת רצון הזו, לבקש ולהתחנן בה על כל המעיק והמציק לנו, וה' ימלא כל משאלותינו לטובה ולברכה!

האוירה העולצת בחוצות ושווקי משלוחי המנות הססגוניים, כבר אינם מותירים מקום לספק. נעימות הפורים נשמעות ברמה, ה'חייב איניש לבסומי' כבר מזדמר בחוצות קריה, והעיר כולה צהלה ושמחה. אנו כבר לא לקראת ולא כמעט, אנו מצויים כבר ביום הפורים ממש, מאחורינו תענית אסתר, וכבר במוצאי שבת נוציא את הרעשנים והמגילות, ונשב לשמוע את הסיפור המדהים והמופתי, שטעמו המתוק מתחדש בכל שנה - מגילת אסתר.
תחפושות מגוונות בשלל גוונים והמצאות, בקבוקי יין צבעוניים וקישוטי שמחה מדהימים, כל אלו אינם אלא התפאורה שמסביב. בתוך הלב פנימה, השמחה גואה, פורצת גבולות, משנה סדרי עולם. כולנו נערכים לרגעי המשתה והשמחה, לרגעים הנפלאים בהם לא נבחין בין ארור המן לברוך מרדכי, כי נהפוך הוא היום הזה, אשר בו ישלטו היהודים בכל שונאיהם, הרוחניים והגשמיים כאחד.

בינות לסלסילות והצלופנים, השמפניות והבקבוקים, הבשרים והממתקים, הבונבוניירות והאביונים, יום הפורים צופן בחובו מסר נפלא, שכדאי להתבונן בו. זהו מסר מחזק וחד כתער, מסר של עידוד ותקוה, מסר שהוא גם מחמאה וגם תביעה. המסר הזה חוזר על עצמו לאורך מגילת אסתר מספר פעמים, וכדאי למקד בו את הפוקוס, כדי לצאת מיום הפורים עם מתנה משמעותית לחיי היום יום, כדי לנצל את ימי הפורים להרוויח רכוש גדול באמת.
כבר בראשית המגילה, אנו מגלים את גזירת המן לפיה על כל אזרחי שושן הבירה להשתחוות לו. הכל נשמעים ומצייתים, חוץ מעקשן אחד, שהורס את כל החגיגה. 'ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה', מרדכי לא נבהל ולא נרתע, לא מתבלבל ולא נסחף אחרי ההמון. הוא יודע שהמן זה מבקש להטמיע מסר של כריעה והשתחוויה לאדם במקום לבורא עולם, ולפיכך - הוא נאזר בגבורה ומוכן להתמסר במסירות נפש, כדי לא לכרוע ברך ולא להשתחוות לעריץ.
לא חולפים אלא שני פרקים, ולנוכח הגזירה הנוראה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, קורא מרדכי את אסתר לדגל. היא יודעת שלהיכנס למלך בלי קריאה זה חירוף נפש, היא מודעת לכך שהיא מסכנת את חייה למען עמה ומולדתה. אך היא מתחזקת בעוצמה, מבקשת את תפילות בני ישראל ונכנסת לגוב האריות - אל טרקלין המלך בלי להיקרא, מתוך ידיעה ברורה שהמעשה הזה מסכן את חייה, אך היא בוחרת למסור נפשה למען הצלת העם.
וכשהיא כבר ניצבת בפנים, וכבר עומדת לפני המלך, והמשתה הגדול כבר נערך, והמן עימה בשולחן הסעודה, היא פותחת במילים 'תינתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי'. היא לא מבקשת בחצי פה, אלא מבהירה בצורה הברורה ביותר, שהבקשה הזו היא נפשה ממש, והיא מוסרת את נפשה להציל את בני עמה.

לאורך כל המגילה, שבה ונשנית התופעה המדהימה של מסירות הנפש. אותו ערך עליון שקיבלנו במתנה מאבותינו, שהוטמע בלבבנו, שהפך לחלק מהדי. אן. איי. שלנו. שיהודי מוכן למסור את נפשו, לשלם כל מחיר ולהקריב אף את חייו, למען המטרות החשובות לו באמת, למען הערכים עליהם גדל וחונך.
מסירות נפש לא חייבת לעמוד למבחן מול גוב אריות או כבשן האש. נפש הוא הרצון, ומסירות הנפש, הינה מסירות הרצון, היכולת להקריב רצון או חשק אישי, עבור ערך נעלה בהרבה שאנו מאמינים בו. כל יהודי, בכל פעם שהוא ניצב מול ניסיון, אלו רגעים בהם הרצון מושך לכיוון השלילי, אך אנו מסוגלים ויכולים ונדרשים למסור את הרצון ולהקריבו, כדי לנצח במערכה האמיתית על הערכים שלנו.

לכולנו יש רגעי קושי כאלה, כשהיצר מספר לנו שאנו עייפים מדי, ומספק לנו תירוצים. לא נחה דעתו עד שהוא מסביר לנו שמשימות כאלו ואחרות קשות מדי, לא ניתנות לביצוע, ודורשות כוחות נפש שאין לנו. הבה נביט היטב בתמונתם של מרדכי ואסתר, ונשים לנגד עינינו את דמותם המאירה, ונלמד מסיפורם האישי שהוא סיפורו של כל אחד מאיתנו:
שיש לנו את הכוחות, יש בנו את העוצמה, יש לנו את היכולת להקריב, להתמסר, להתאמץ, לשלם מחיר אישי ופיזי. אנו מסוגלים להילחם עד טיפת דמינו האחרונה, לא להירתע מכל קושי, לא להתבלבל מפני הנסיון. אנו יכולים ומסוגלים להתמודד בהצלחה רבה ובגבורה עילאית, וכך נעשה ונצליח - כי ישלטו היהודים המה בשונאיהם!