הודאה להשם

הוא היה בחור מבוגר, שזמן רב המתין לזיווגו אך טרם נושע. הזמן חולף עובר וישועה אין, ובליל הסדר - לאחר סיום הסדר - הציעה לו אמו כי יאמר 'שיר השירים', כי 'שיר השירים' בליל פסחים הוא סגולה נפלאה. הבחור טען כי אשמורות עיניו נעצמות, הוא מתקשה להמשיך ולשמור על עירנות, אך אמו עודדה אותו ואמרה שתשב ותאמר עמו שיר השירים לישועתו.  
חלפו כמה חודשים, והנה בא הבחור בברית האירוסין. חלפו כמה חודשים נוספים, ואחיו הצעיר ממנו בא גם הוא בברית האירוסין, באופן מפתיע למדי... רק אז התברר כי האם אמרה גם לבן הצעיר את אותה הסגולה, ובכך זכתה ששני בניה יקימו את ביתם בתוך חודשים ספורים!
סיפור זה המובא בספר 'אוצרות הזמן', חושף לנגד עינינו את הסגולה הנפלאה של שיר השירים, היהלום האהוב הממתין לו לאחר ליל הסדר. החיד"א זי"ע גילה כי לאחר עריכת הסדר זהו רגע בו כל העולמות מאירים ומזהירים, וזה הזמן לנצל את עת הרצון ולהשתפך ב'שיר השירים' נרגש. הבה נאמץ גם את המתנה הנפלאה הזו, ונזכה בכל שלל המתנות המושפעות לנו מן שמיא בליל הסדר!

הנה מגיע הרגע הגדול, הלילה הנפלא בשנה, בו לילה כיום יאיר. אמת כי הכוכבים ינצנצו בלילה גדול זה כרגיל, אך אורם יבהיק מאי פעם, נוגהם יזהיר מתמיד. הוא הלילה הזה לה' שימורים, הלילה שכולו חיבת ה', התרפקות של אהבה והודאה על אבינו שבשמים, לילה של קשר עמו ברמה הקרובה ביותר.
כבר עברו להם ימי הנקיונות, בתינו מדיפים ניחוח אביבי רענן ופורח, והרחובות מצוחצחים בכל פינה ופינה. כבר הבהקנו כל ארון, כל מרצפת וכל מדף, כבר זיככנו את הלב וטיהרנו את הנשמה לקראת הרגעים הגדולים. הבתים כולם חודשו - אם ברהיטים חדשים, אם במפות חדשות, ואם בכלי החג היפהפיים השמורים רק לפסח, חג שכולו התחדשות ושמחה אינסופית, התרגשות והתרעננות.

נעימות החג נשמעות באוזנינו, השירים המוכרים מהדהדים בכל בית וקרן רחוב. זה משורר 'והיא שעמדה' וחברו מזמר 'חסל סידור פסח', וכולם כבר סיימו את מירוץ הנקיונות והקניות, הגעלות הכלים ומכירות החמץ. הקטנים כבר מצפצפים בקול ענוג את ה'מה נשתנה', ולנו לא נותר אלא ליישב את השאלה רבת השנים: אז מה באמת נשתנה בלילה הזה מכל הלילות?
התשובה היא, שבלילה גדול ונשגב זה, אנו זוכים במצוה מיוחדת ונדירה, החלה רק פעם בשנה. זו המצוה לספר ביציאת מצרים, להודות לה' יתברך ולשבחו על ניסיו ונפלאותיו עימנו, כשחולל תהפוכות עולם והפך את מערכות הטבע, במטרה להוציא אותנו מתחת ידי הרודן פרעה, ולקרבנו לעבודתו באהבה.
בלילה זה 'חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'. פירוש הדבר, שבלילה הזה יש לנו את ההזדמנות לחוות שוב את העבר, לנוע בגלגלי הזמן לאחור ולחיות שוב את הרגעים המרוממים של יציאת מצרים, להתרגש מגודל הזכות להשתחרר מבית עבדים ולהפוך לעבדי ה'. וככל שנשקיע כוחות ומאמצים בלהאיר את הנס המופלא, בלהעיר אותו מתרדמת הזמן ולחוות אותו מחדש - כך נפעיל את אותם רחמי שמים נפלאים שפעלו באותו לילה גדול, לשחררנו מכל מיצר וצרה.
וכך גילה בספה"ק 'אגרא דכלה', בפרשת עקב, כי כולנו יכולים להיות 'בעלי מופת' של ממש, להביא עלינו שפע ישועות משמים, אם נודה ונשבח לה' על נפלאותיו, אם נשוב ונזכיר את ניסיו וישתפך ליבנו בהודאה ושבח כלפיו על כל הניסים המופלאים הללו, בכך נעורר רחמי שמים פלאיים שהתגלו באותו נס, ונגרום להם להרעיף עלינו שפע של ישועות ושפע ברכה.

ועוד הוא מוסיף ומגלה, שהנס של יציאת מצרים הוא ה'מאסטר', מקור כל הניסים. עצם הזכרתו, העלאת שמו, דיבור בשבחו, הארכה בתיאוריו - מעוררים רחמי שמים כבירים כפי שהיו באותו לילה בו יצאנו ממצרים. זה כלי שעובד בכל ימות השנה, אך עוצמתו כפולה ומכופלת, עוצמתית ואדירה, בלילה הזה המיועד לכך, בלילה בו אנו חייבים לראות את עצמנו יוצאים ממצרים.
הבה נתרגש בלילה הזה. הבה נתבונן בגודל הניסים הנפלאים, נדמיין את המים המאדימים והופכים לדם, נתאר את הצפרדעים המקפצות בבית, בחדרים, בתנורים ובבגדים, נחוש את הכינים שחוללו שמות בגופם של המצרים, נחווה שוב את אימת הערוב. נתאר את הכל בצבעים חיים וססגוניים, נבין כי אלו לא סיפורים היסטוריים אלא עובדות שכדאי ורצוי כל כך לזכור, לחוות, לחוש ולהרגיש, כי רק כך נוכל לספר את יציאת מצרים עם כל הלב, ולהעבירו לדורות הבאים.
וככל שנעצים את חוויית יציאת מצרים, ככל שנתאר אותה טוב יותר, ככל שנעניק לנו ולמשפחתנו את התחושות של אותם הרגעים - כך ייפתחו לנו שערי שמים בלילה גדול זה המסוגל לישועות נפלאות, ובורא עולם אבינו האוהב יעטרנו בשפע ברכה וטובה, יציאה מהמיצרים האישיים שלנו לחיים מלאי אורה ושמחה, כי כל המרבה לספר ביציאת מצרים - הרי זה משובח, וזוכה לטנא ברכות וישועות!