מצוות הדלקת נרות שבת

1. מקום הדלקת הנרות צריך להיות במקום שסועדים סעודות שבת ואוכלים שם, שבכלל עונג שבת הוא לאכול במקום שמאירים הנרות, אולם אם נח להם יותר לאכול בחצר מפני האויר הנעים וכדומה, יכולים להדליק את הנרות במקום שרגילים להשתמש בו כגון במטבח כדי שיוכלו ליהנות מאור הנרות. אבל אם מדליקה את הנרות במקום שאין משתמשים בו, אינה יוצאת בזה ידי חובת הדלקת נרות.

2. לכתחילה צריך להשאיר את הנרות מונחים במקום שמדליקים אותם, מפני שהכלל בהדלקת נרות הוא "שהדלקה עושה מצוה", ולכן אין להדליק את הנרות במקום שאינו ראוי להדלקה אף על פי שלאחר מכן לוקח את הנרות ומניחם במקום הראוי להדלקה, אולם במקום צורך יש לסמוך על המקילים, ולכן אשה יולדת או חולה ששוכבת במיטת חוליה יכולים להביא לפניה את הנרות ולהניחם על כסא או ספסל, והיא תברך ותדליק, ויכולים אחר כך לקחת אותם משם ולהניחם בחדר האוכל, ובפרט שבאופן זה ניכר שעושה כן לכבוד שבת, וגם החדר שנמצאת בו ומדליקה בו הוא מקום הראוי להדלקה, כיון שנמצאת שם ונהנית מאור הנרות.

3. מצד הדין יוצאים ידי חובת הדלקת הנרות בנרות שעווה שמספיקים להידלק עד שעת סעודת שבת כדי שיוכלו לאכול וליהנות לאורם, אבל יותר נכון להדליק בנר של שמן, ומצוה מן המובחר להדליק בשמן זית לפי שאורו צלול ביותר.

4. אשה המדליקה נרות שבת צריכה להדליק את רוב הפתילה היוצאת מן הנר, כדי שמיד לאחר שתסלק את ידה, תהיה השלהבת עולה יפה כמו בהדלקת מנורת בית המקדש.

5. ראוי מאוד שקודם שמדליקה נרות שבת תכבה את אור החשמל ותחזור להדליקו לאחר הדלקת נרות שבת, ובעת הברכה תכוון לפטור גם את אור החשמל שתדליק לאחר הדלקת הנרות, ואם חל חג ביום שישי ולכן אינה יכולה לכבות את החשמל, תכוון שעון שבת מלפני החג שיכבה האור לזמן הדלקת הנרות, או שתדליק בחדר שרגילים להשתמש בו ושאין שם אור חשמל.
הטעם לדין זה הוא, כיון שלדעת מרן השלחן ערוך אין לברך על תוספת אורה, ולכן אם אור החשמל דלוק קודם ההדלקה, נמצא שהנרות הם רק תוספת אורה ואין לברך עליהם, ואפילו לדעת הרמ"א שסובר שאפשר לברך על תוספת אורה, מכל מקום כיון שאור החשמל מאיר בדרך כלל את כל הבית, נראה שהדלקת הנרות אינם אפילו בגדר "תוספת אורה", ולכן קודם הדלקת הנרות תכבה את אור החשמל.
ויש שאינם נזהרים בדין זה, מפני שסוברים שרק אם כבר הודלק נר לכבוד שבת אז הנר השני הוא בגדר תוספת אורה, אבל כיון שאור החשמל הדולק בבית לא הודלק לצורך שבת, אם כן בוודאי שאפשר לברך על נרות המיוחדים להדלקה לכבוד שבת.

6. אשה שהדליקה נרות שבת ואחר כך הרגישה בעצמה שהיא צמאה למים, מותר לה לשתות מים או שאר משקים כל עוד שלא שקעה החמה, ודין זה הוא אפילו למנהג האשכנזים שמקבלים עליהם שבת בהדלקת הנרות.
והטעם לדין זה הוא כיון שאיסור אכילה ושתיה קודם הקידוש של ליל שבת חל משקיעת החמה שאז נכנסת שבת, או מזמן קבלת שבת בציבור בבית הכנסת בשעה שאומרים "מזמור שיר ליום השבת", ואף אם קיבלה שבת ביחידות יש מקילים שלא נאסרה מאז אלא בעשיית מלאכה גמורה אבל מותר לה לעשות דברים האסורים מדרבנן ובכלל דברים אלו, הוא איסור אכילה ושתייה קודם הקידוש, ולכן במקום צורך כגון שצמאה קצת יש להקל.

7. אשה שקודם ההדלקה אכלה לחם והתחייבה לברך ברכת המזון ולא בירכה, ולאחר שהדליקה נרות שבת נזכרה שעדיין לא בירכה ברכת המזון, כשמברכת ברכת המזון אין לה להזכיר "רצה והחליצנו", ודין זה הוא אפילו למנהג האשכנזים הנוהגים לקבל עליהם שבת בהדלקת הנרות.

8. אף אשה שהיא סומא ואינה רואה תברך ותדליק נרות שבת, כמו שאמרו חז"ל שאף הסומא מברך ברכת "יוצר המאורות" לפי שנהנה מהאור על ידי שאחרים רואים אותו ומיישרים את דרכו שלא יכשל בעץ ואבן. ומכל מקום אם בעלה בריא ורואה, טוב שהוא יברך וידליק את הנרות. ואם הבעל רוצה שאשתו הסומא תברך כדי שיגרם לה בזה שמחה וקורת רוח, רשאית לברך.