להתבטל למלך

אנחנו נמצאים פחות מעשרים וארבע שעות לפני יום הדין הגדול והנורא שבו נגזר על כל ברואי העולם מי יחיה ומי ימות, מי במים ומי באש, מי בסקילה ומי בחניקה, מי יהיה עני ומי יהיה עשיר, כל ענייני האדם ועל המדינות פה יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לשבע ואיזו לרעב. כל השנה כולה כלל העולם וכל אחד ואחד בפני עצמו, דנים את כולם מה יעבור בשנה החדשה. אנחנו אומרים בתפילה בעשרת ימי תשובה בתפילת שמונה עשרה "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלוקים חיים", מה זה למענך אלוקים חיים? כשאנחנו מבקשים חיים הקב"ה אומר לנו, אתה אומר לי זכרנו לחיים, כתבנו לחיים אז בשביל מה אתה רוצה ממני חיים, למה בשביל להמשיך לחלל שבת? להמשיך לא להניח תפילין? להמשיך לא לברך ברכת המזון ולא ליטול ידיים? להמשיך לצער אותי ולהכאיב לי? הרי זה חוצפה נוראה, זה עזות פנים, אתה מבקש חיים ממלך מלכי המלכים בשביל מה? לדרוך על התורה, לרמוס את התורה, לרמוס את השבת, להמשיך לצער את הקב"ה הרי זה נורא נוראות. אנחנו באים ואומרים, ריבונו של עולם זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים, למה? למענך אלוקים חיים. ריבונו של עולם למה אני רוצה חיים, בשבילך, לא בשבילי, אני רוצה לקדש שמך ברבים, לרוץ לשיעורי תורה ולסחוב איתי חברים והבנות מביאות את החברות שלהן, לקדש שמך ולקרב את כולם, לקרב את הבנים שלך אליך, למענך אלוקים חיים. זה בקשה של חיים, בקשה כזאת ודאי מתקבלת בשמיים, אדם מרגיש אני שגריר, אני נציג של הקב"ה בעולם, באתי לקדש שמו יתברך בעולם, באתי לקרב את הבנים שלו אליו שאין דבר גדול מזה לפני הקב"ה.

כתוב בזוהר דפים שלמים מה מעלתו של אדם שבא לשיעורי תורה ולוקח איתו אנשים. שמואל הנביא היה שקול כנגד משה ואהרן, "משה ואהרן בכוהניו ושמואל בקוראי שמו", אבא של שמואל היה אלקנה, אומר הזוהר, למה זכה אלקנה לכזה בן שמואל הנביא? אומר הזוהר, שאלקנה שהיה הולך לבית המקדש כל פעם היה הולך בדרך אחרת, כל פעם דרך אחרת, למה כי היה לוקח איתו אנשים, לוקח פעם מפה ופעם משם. אמר לו הקב"ה לאלקנה, חייך בני, שאתה מזכה את הרבים מביא את עם ישראל לכף זכות, חייך שאני נותן לך בן שיזכה את עם ישראל ויביא אותו לכף זכות, נתן לו את שמואל הנביא. אדם יבין מה זה לזכות את הרבים, מה זה לבוא לשיעור תורה ולהביא איתו חבר. הזוהר הקדוש כותב, אדם שבא לשיעורי תורה ומביא איתו אנשים הקב"ה לוקח את הדמות שלו וחוקק אותה בכיסא הכבוד ומעטר אותה בעיטורים וכתרים ומברך אותו כל הזמן.

אנחנו אומרים בראש השנה "היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם, אם כבנים אם כעבדים, אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים, אם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא לאור משפטנו, קדוש". אנחנו אומרים, ריבונו של עולם "היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם", היום יום הדין, אנחנו פונים להקב"ה, "אם כבנים", אם אנחנו כמו בנים שלך, "רחמנו כרחם אב על בנים". כתוב במדרש, הקב"ה אומר לנו, אתם אומרים לי אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים, האם כל השנה אני אבא שלכם? כל השנה אתה זוכר אותי? כל השנה אני אבא? אתה בא לבית כנסת מתפלל, שומר שבת ומניח תפילין? בורא עולם אומר, אם אבא אני איה כבודי, אם אני אבא שלכם איפה כבודי כל השנה כולה, עכשיו מגיע יום הדין, מי יחיה ומי ימות, מגיע יום כיפור אתה נזכר אני אבא? זה לא "יום האם", אצלי אין "יום האם", אצלי זה לא יום האב, אצלי זה אבא 24 שעות ביממה, שנה שלמה, דקה דקה, שנייה שנייה, אני אבא כל רגע, אני לא אבא לרגע, שצריכים אותי אני אבא ושלא צריכים אותי אני לא אבא, יש בבית אסון או איזה צרה אז רצים לבית כנסת, רצים לכל הרבנים, בא יום כיפור מי יחיה ומי ימות אז רצים לבית כנסת, אני לא אבא בשעת צרה, אני אבא גם בשעת שמחה, אני אבא 24 שעות ביממה. אם אני אבא איה כבודי, אם אני אבא שלכם אז איפה הכבוד שלי כל השנה כולה, איפה ההתבטלות אלי, פחד פחדים.  אנחנו ממשיכים ואומרים, "אם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא לאור משפטנו, קדוש", והקב"ה אומר לנו, אם כעבדים, אם אדוני אני, אם אני אדון שלכם ואתם עבדים איה מוראי, איפה הפחד שלכם ממני כל השנה כולה, איפה המורא שלכם הרי מה זה עבד, עבד ירא מאדונו, עבד חרד מאדונו, עבד אין לו אלא מצוות רבו וזהו, עבד שהאדון אומר לו משהו לעשות אמצע הלילה או אמצע היום, קר, חם, שלג, עבד רץ ולא שואל שאלות. אומר הקב"ה, אם אני האדון שלכם איפה המורא שלכם ממני כל השנה כולה, איפה הפחד ממני כל השנה כולה, עכשיו אתם נזכרים שאני האדון שלכם?! אם אני אדוני איה מוראי, פחד פחדים.