פרשת פנחס

בפרשתינו אנו קוראים על השכר הגדול שקיבל פנחס על אשר קינא את קנאת ה' ובזכותו פסקה המגיפה "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלוקיו ויכפר על בני ישראל". ויש להבין למה מגיע שכר כה גדול לפנחס.
והנה פנחס עשה מעשה אחר לא פחות גדול ממה שעשה כאן בפרשתינו ולא מצינו שקיבל על כך שכר והענין אפילו לא מצויין לשבח. והיינו מה שנאמר בפרשת מטות שפינחס הרג את בלעם. ואין אנו מוצאים איזה שהוא אות לשבח לפנחס על מעשהו הגדול בהריגתו של בלעם.

והנה דבר מופלא מצינו בתרגום יונתן בן עוזיאל שמספר איך הרג פינחס את בלעם. כיון שראה בלעם החייב הרשע את פנחס הכהן רודף מאחוריו, עשה בלעם מעשה קוסמות ופרח באויר השמים, מיד הזכיר פנחס את שם המפורש ואף הוא החל לפרוח באויר ולרדוף אחר בלעם ותפסו בראשו והורידו ארצה, הוציא את הסכין וביקש להורגו. פתח בלעם במילות של תחנונים ואמר לפנחס אם תקיים את נפשי אני אשבע לך שכל זמן שאני קיים לא אקלל את ישראל. ענה לו פנחס ואמר הלא אתה הוא לבן הארמי שביקשת לאבד את יעקב אבינו ביקש לבן לעקור את הכל והורדת אותו למצרים כדי לאבד את זרעו, ואחרי שיצאו ממצרים גירית בהם את עמלק הרשע, ועכשיו אתה מנסה להתגרות בהם ע"י קללותיך, וכיון שראית שלא הועילו מעשיך והקב"ה לא קיבל את דבריך, נמלכת בדעתך להמליך מלך רע את בלק שיעמיד את בנותיו בפרשת דרכים להטעות את ישראל, ובגלל זה נפלו מהם עשרים וארבעה אלף בגלל, כך אין אפשרות להשאיר אותך בחיים ומיד שלף את החרב מן התיק והרגו. גם בתחילת פרשת בלק אנו מוצאים שרבי יונתן בן עוזיאל מכנה את בלעם בלבן הארמי. ויש להבין מה ביקש רבינו יונתן בן עוזיאל לדמות את בלעם ללבן הארמי.

הביאור בזה מסביר בספר 'ארשת שפתינו' כשנעיין בסוף פרשת ויצא מצאנו את יעקב אבינו בורח עם משפחתו מלבן הארמי ואחרי שלבן רודף אחריו ומשיגו מתחיל הויכוח ביניהם, עד שלבסוף לבן מכריז ואומר "הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא" כלומר לבן אומר ליעקב: אם אתה רוצה ללכת הביתה לבית אביך ולארץ אבותיך. אתה יכול ללכת, אבל העם, המשפחה שלך, כל אלה ישארו כאן אתי, אני אחנך אותם, הם יהיו עם כלל העמים, הם לא יקבלו ארץ משלהם, הם יתבוללו בין האומות, הם לא יהפכו להיות לעם משלהם, וממילא גם לא לארץ משלהם. כל זה קורה כאשר יעקב אבינו מבקש להגיע אל בית אביו, וברגע האחרון לפני פתיחת הדלת לארץ ישראל מעכב אותו לבן הארמי עם הרעיונות שבאמתחתו.

גם בלעם מכשיל את ישראל בשעה האחרונה קודם כניסתם לארץ ישראל, בעצתו בלק מביא אליהם את בנות מואב ומתוך התלהטות יצרים של איסורי עריות הם גם מגיעים לשפלות שבעבודה זרה עד שהתורה מעידה "ויצמד ישראל לבעל פעור" כלומר היתה כוונה לשנות כאן את אופיו של העם הזה, להפוך אותו לעם אחר לעם שטוף בזימה שטוף בעבודה זרה, כמו עמים רבים אחרים, וממילא מי יכנס לארץ ישראל, הרי לא יהיה כאן עם שיקבל את הארץ הזאת. הרי לא יהיה כאן עם יהודי שקיבל תורה מסיני שיוכל להמשיך את יעודיו בארץ מכורתו. ואשר על כן ברור מאד כי לבן הוא בלעם. כאשר פינחס הרג את זמרי וכזבי, בזה הרי הוא החזיר את מהותו של העם לשורשיו וליעודו ולכן קיבל שכר מושלם ברית כהונת עולם.