לברוח מהעבירה

רבי נפתלי מרופשיץ, היה צדיק יסוד עולם ותלמיד חכם גדול והיה ידוע במידת הענוה. חמיו היה עשיר גדול וסחר ביינות, רבי נפתלי מרופשיץ היה יושב ולומד וחמיו שהיה גם תלמיד חכם ואוהב תורה גדול ייחד לו חדר לתלמוד תורתו ודאג לכל מחסורו. למד יומם ולילה במשך שנים עד שנהיה אדמו"ר גדול ובעל רוח הקודש. חמיו תמיד היה נוסע למדינה רחוקה ומביא חביות יין ומוכר אך באחד הימים הוא הכין את העגלה ואת כל צורכיו ולפתע הרגיש לא טוב ולא יכל ללכת אך היה חייב ללכת להביא סחורה, לכן קרא לרבי נפתלי ואמר לו, "אתה יודע שלימוד התורה שלך מאוד יקר בעיני אבל אין לי ברירה, אולי כבודו ילך במקומי, אני בטוח שגם בדרך אתה לא פוסק מלימודך, פולסא דגירסא, אתה לא פוסק מאות אחת בלימוד תורה ובטוח שגם בדרך אתה תלמד". אמר רבי נפתלי, "בשמחה רבה אין שום בעיה". היו לו שמה גויים שעוזרים לו והולכים יחד איתו ועם חמיו והיו שמה גם כמה רשעים בעיר שהיו הולכים עם חמיו ביחד ונסעו יחד איתו בעגלה וראו אותו כל הדרך ממלמל בדברי תורה, חשבו בלבם, זה תמים ואפשר לעבוד עליו, אנחנו נטפל בו. היה לו חגורה על הגוף שבה כסף גדול וכמות גדולה של יין עליו ובמהלך הנסיעה נסעו והגיעו בדרך למלון, ואמרו הגויים הרשעים לרבי נפתלי, "יש פה בית מלון, נלך קצת לנוח ונחליף אווירה, נישן ומחר ניסע עוד הפעם ונמשיך בדרכנו. כבודו יקבל חדר מיוחד, חדר בפני עצמו ואנחנו בחדר שלנו". והסכים רבי נפתלי, חשב לעצמו,  אני יכול לעשות תיקון חצות ואוכל לשבת ללמוד תורה. מה עשו הרשעים? לקחו פרוצה אחת שם במלון, הם הכירו את המקום שם ואת בעל המקום, הכניסו את הפרוצה לתוך החדר וסגרו עליו את החדר והיא באה אליו כדי לפתות אותו. אז אמר לה רבי נפתלי שהיה חכם גדול, "את לא צריכה לפתות אותי, אני מסכים בלי שום בעיה".

היא ראתה שרבי נפתלי מסכים והתפלאה על הסכמתו.  רבי נפתלי הוריד את החולצה ואת הכסף ושם על השולחן, לאחר מכן הוריד את המכנסיים ונשאר עם לבנים. ואמר לפרוצה, "אני צריך לשירותים, אולי שנייה אחת אני אצא ואני אחזור?". חשבה בלבה, מה יש פה לפחד, יברח הוא לא יברח, הרי שלג בחוץ. אמרה, "אין בעיה", היא פתחה את הדלת ורבי נפתלי החל לרוץ בשלג קילומטרים עד שהגיע לעיירה אחת שהיה שם יהודי אחד ודפק בדלת, ראה אותו יהודי, נבהל והכניס אותו לביתו במהרה ומיד חימם את רבי נפתלי. אשתו סייעה לבעלה בחימום רבי נפתלי ולאחר כך שהתחמם נתנו לו לאכול. רבי נפתלי לא סיפר להם את אשר התרחש אלא סיפר להם, "באו שודדים ולקחו אותי בדרך וגנבו ממני את כל כספי ורכושי והשאירו אותי ככה כמו שאתם רואים אותי". לאחר שהלבישו אותו בעל הבית נתן לו עגלה בהשאלה כי אמר להם שהוא צריך להביא יין ופחמים ועשה לו כרכרה עם סוסים ונסע לאותו מקום שהוא היה צריך לנסוע ונסע לבד, הלך לסוחרים ואמר להם, "תשמעו כך העניין, שודדים גנבו לי את כל הכסף בדרך, אתם מכירים את חמי שהוא אדם ישר, הוא שלח אותי".

והם האמינו לו, הם הכירו את חמיו והכניסו לו את הסחורה ואמר להם, "פעם הבאה חמי יבוא ויתן לכם את הכסף, אז נתנו לו חביות יין, חזר עם היין אל חמיו וחמיו שמח, סיפר רבי נפתלי לחמיו את כל הסיפור, שדדו את כל כספי ולא נשאר לי דבר, לקחתי הלוואה את היין ואמרתי להם שנשלם להם פעם הבאה". הוא לא סיפר לו את האמת אשר התרחש עם האישה. חמיו השיב בחיוב, "אין בעיה, פעם הבאה שאסע אני אתן להם כסף על הסחורה, אני אשלם להם את כל הכסף". מאותו יום שרבי נפתלי חזר לאחר אותו מאורע נכנס לחדרו וסגר את הדלת וחשב לעצמו, אני לא רוצה שאף אדם לא ייכנס לחדרי, שיהיה רק חלון ובחלון הזה יביאו לי אוכל ושתייה, אני רוצה לשבת וללמוד כיון שהרבה זמן הלכתי בדרכים ולא למדתי תורה כמו שצריך, אני רוצה לשבת וללמוד, אני צריך לכסות את כל הזמן אשר נסעתי ובאתי. ישב ולמד במשך ימים ולילות והביאו לו אוכל מהחלון. באחד הימים הגיעו האנשים שנסעו איתו יחד בעגלה אל חמיו, הרשעים האלה שעשו כל מה שעשו עם אותה פרוצה והביאו לו את הכסף לחמיו, את כל הכסף שלקחו, התחילו לבכות וסיפרו לו את כל הסיפור אשר קרה, "אנא תאמר לו שאנחנו מבקשים סליחה ומחילה", התחננו וביקשו האנשים. אמרו לחמיו, "אותה אישה קיבלה צרעת וכל הגוף שלה נגעים מלמעלה עד למטה, אנחנו סובלים ייסורים שאי אפשר לתאר אותם ואי אפשר לתאר את מה שאנחנו עוברים".

רואים שהם מדברים איתו והוא לא עונה, הוא יושב ולומד, מה שדיברו איתו הוא לא ענה אז לא היה להם ברירה והם הלכו להביא את הפרוצה בעצמה אליו. כאשר הביאו אותה היא בכתה ללא הרף וחשבו שאולי הדמעות שלה קצת יעזרו. באה אל רבי נפתלי והיא בכתה בכיות נוראיות אצל חמיו ואמרה, "אין לי חיים, אני טעיתי, הם פיתו אותי ולא ידעתי מי הבן אדם העומד מולי", והמשיכה לבכות בכיות נוראיות. בזמן ששהו שם עם האישה והייתה בוכה לידם רבי נפתלי שמע את בכיותיה דרך החלון, נכמרו רחמיו של הצדיק משמיעת הבכיות ושאל את האנשים, "מה קרה?". ענו לו האנשים, "זו אותה אישה שנסגרה איתך בתוך החדר וניסתה לפתותך והיא מביאה חרטה וצער על כל אשר התרחש, והבט היא כולה מצורעת מכף רגל ועד ראש וכולה נגעים ומחלות". השיב רבי נפתלי לאנשים, "אני מוכן למחול לה בתנאי אחד, שהיא תספר את הסיפור הזה שכולם ישמעו את מה שהיה ותקבל עליה מהיום לחזור בתשובה ואם לא אני לא מוחל לה". האישה השיבה בחיוב וסיפרה לכולם את מה שקרה. ורבי נפתלי אמר לה, "אני מוחל לך". איך שאמר לה אני מוחל לך, ממש אותו רגע כל החולי שלה נעלם, היא התרפאה. ה' יעזור שזכותו יגן עלינו שנזכה כולנו להיות קודש קודשים ולעבור את הקיץ במסירות נפש ובקדושה ובטהרה בע"ה אמן ואמן.