It is very important for any person who has a deceased relative or friend to do the Tikun for him at least once!
משנה ג
אנטיגנוס היה תלמיד של שמעון הצדיק, והיה חי בתקופת בית המקדש השני, והיה מנהיגה הרוחני של עם ישראל.
ביאור המשנה:
אנטיגנוס איש סוכו - סוכו זה עיר שהייתה בארץ ישראל, והיא הייתה נמצאת בחלקו של שבט יהודה, וכל מקום שכתוב "פלוני איש מקום פלוני" (לדוגמא כמו אצלנו אנטיגנוס (פלוני) איש סוכו (איש מקום פלוני), או כמו במשנה הבאה "יוסי בן יועזר איש צרדה"), ההסבר הוא שאותו חכם היה אדון של אותו מקום, היינו גדול החכמים באותו מקום.
קיבל משמעון הצדיק - למד את התורה משמעון הצדיק.
הוא היה אומר - היינו שהיה רגיל לומר דבר זה, (ועיין בפרק א' משנה ב').
אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס - המילה פרס ביאורה הוא ערך, מתנה, גמול, וההסבר הוא שאדם שעובד אצל מישהו מגיע לו שכר לפי הדין שהרי הוא עבד, אבל גמול זה על דרך החסד והרחמים כמו שאדם אומר לבנו הקטן תעשה כך ותקבל דינר או שנים, ואמר התנא אל תעבדו את ה' על מנת שייטיב לכם וייתן לכם, ותקוו לקבל גמול ותעבדו בשביל זה.
אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס - אומר התנא שצריכים לעבוד את ה' יתברך שלא על מנת לקבל תגמול, אלא לעבוד אותו מאהבה, כאדם שאוהב מישהו ועושה בשבילו ואינו מצפה לשום הטבה או תגמול.
ויהי מורא שמים עליכם - היינו אף על פי שצריך לעבוד את ה' יתברך מאהבה, צריך לעבוד אותו גם מיראה, היינו שיהיה הפחד לעשות עברות משום שיש ה' שרואה את דרכי האדם וכל מעשי האדם בספר נכתבים, וכמו שכתוב בתורה (דברים פרק ו' פסוק יג') "את ה' אלוהיך תירא", ועל ידי שאדם עובד את ה' יתברך מאהבה ומיראה מקיים את כל התורה כולה, משום שמי שעובד את ה' יתברך מאהבה הוא מקיים את מצות עשה, ואינו מתעצל אלא אדרבה עושה אותם בזריזות משום שהוא אוהב את ה' יתברך, ולכן הוא שמח במצות ועושה אותם ברצון רב, ומי שעובד את ה' יתברך מיראה הוא נזהר שלא לחטוא ולכן אינו עובר על כל מצות לא תעשה, מפני שנזהר שפוחד הוא מה' יתברך, ואם כן נמצא שמי שעובד את ה' יתברך מאהבה ומיראה עבודת ה' שלו שלמה.
מעשה שהיה:
מסופר על הגאון רבי אליהו מווילנא (נקרא בשם הגר"א), שהיה חי לפני כשלוש מאות שנה, שפעם אחת לפני סוכות היה בצורת ולא היה מצויים אתרוגים כדי לקיים מצות ארבעת המינים. סוחרי האתרוגים יצאו מהעיר ווילנא והתחילו לחפש כדי להביא לאנשי העיר אתרוגים, בשביל שיקיימו מצות ארבעת המינים. גם הגר"א שלח שליח מיוחד שיחפש אתרוג בשבילו, והביא לשליח סכום גדול כדי שיקנה אתרוג.
אחר חיפושים רבים השליח של הגר"א מצא אצל איש אחד אתרוג כשר ומהודר, השליח הפציר בו למכור את האתרוג, אולם אותו האיש סרב, לבסוף גילה לו השליח שהוא שליחו של הגר"א והאתרוג שהוא רוצה לקנות הוא בשביל הגר"א. כששמע אותו האיש שהאתרוג בשביל הגר"א, אמר לשליח "בשביל הגר"א אני נותן את האתרוג במתנה בלי כסף, אולם יש לי תנאי אחד שהשכר של המצוה של ארבעת המינים שהגר"א יקיים השנה יהיה שייך לי". השליח הפציר באותו האיש שיעזוב את התנאי הזה והציע לו את כל הסכום שהגר"א הביא לו, אולם אותו האיש סרב ואמר "שהוא מוכן לתת את האתרוג רק בתנאי שהשכר של מצות ארבעת המינים יהיה שייך אך ורק לי". בלית ברירה השליח הסכים לתנאי ולקח את האתרוג והביא אותו לגר"א, הגר"א שמח כל כך על זה שהצליח להשיג אתרוג כשר ומהודר.
הנה בערב החג נכנס השליח לגר"א וסיפר לו את כל המעשה בענין האתרוג, שהאיש שממנו הביא את האתרוג הציב תנאי, שהשכר של המצוה של ארבעת המינים שהגאון יעשה השנה יהיה שייך לאותו האיש, כששמע זאת הגר"א, ענה לשליח בפנים מאירות "שמוכן ומזומן לתת לאותו האיש את הזכות והשכר של מצות ארבעת המינים, ובלבד שאקיים מצות ארבעת המינים כהלכתן". והמשיך הגר"א והוסיף שעכשיו אני יכול לקיים את מאמר התנא "הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל שכר", שסוף סוף יש לי מצוה שאני יכול לקיימה בלא לקבל שכר, אלא רק כדי לעשות נחת רוח לה' יתברך.
Latest from הרב רועי גנון