משנה טו

הקדמה למשנה:
רבי יוסי הכהן היה מתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, ומסופר עליו בגמרא במסכת חגיגה (דף יד' עמוד ב'), שפעם אחת רבי יהושע בן חנניה ורבי יוסי הכהן הלכו בדרך ועסקו במעשה מרכבה, ואותו היום היה בתקופת תמוז והיה חם מאוד ושמש חזקה בשמים, וכשהתחילו לעסוק במעשה המרכבה נתקשרו השמים בעננים, ונראתה כמין קשת בענן, והיו מלאכי השרת מתקבצים ובאים לשמוע כמו בני אדם שבאים לראות שמחת חתן וכלה, הלך רבי יוסי לרבן יוחנן בן זכאי וסיפר לו את מה שקרה, אמר לו רבן יוחנן בן זכאי, אשריכם ואשרי יולדתכם, אשרי עיני שכך ראו, ואף אני חלמתי שאני ואתם מסובין היינו על הר סיני, ויצאה בת קול ואמרה עלו לכאן, טרקלינים נאים ומצעות נאות מוצעות לכם, אתם ותלמידכם ותלמידי תלמידכם מוזמנים לכת שלישית  של הכיתות היושבות לפני השכינה.

ביאור המשנה:
יהי ממון חברך חביב עליך כשלך - שתחוס ותחמול על ממון חברך כמו על ממון שלך, דהיינו שאם אתה רואה שאתה יכול להציל את ממון חברך תעשה זאת, כמו שאצל ממונך היית עושה, וכן תשמור על ממון חברך שלא יאבד לו כמו שאתה שומר על ממונך, וכן אל תוציא על ממון חברך שם רע, כגון שאם יש לחברך פירות ובא מישהו ושואל אותך איך הפירות של חברך אם הם טובים אמור לו שהם פירות טובים ומעולים, ואל תרחיק ממנו את הקונים, ואם הפירות אינם טובים תאמר שאינך יודע, וכן על זה הדרך להיזהר בממון חברו.
והתקן עצמך ללמוד תורה, שאינה ירושה לך - אל תאמר כיוון שאבותי ואבות אבותי היו חכמים בתורה, אזי גם אני יהיה חכם בתורה ואיני צריך לחזר אחר התורה וללמוד אותה אלא היא תבוא מעליה, אלא התורה אינה ירושה לאף אחד ואפילו אם אבותיו של האדם היו חכמים וגדולים בתורה זה לא מבטיח לו כלום, אלא צריך לעמול בתורה ולשקוד יום יום שעה שעה כדי להיות חכם בתורה, ונכלל בזה המאמר גם להתקין את עצמך במדות טובות היינו ענווה ותרנות אהבת הבריות וכו', כדי שהתורה תכנס באדם ותהיה מושרשת בו.
וכל מעשיך יהיו לשם שמים - שכל המעשים שלך יהיו לעבודת הבורא, ואפילו דברים של רשות כגון אכילה ושתיה ושינה ושיחה וכל צרכי הגוף, יהיו כולם למען לעבוד את ה' יתברך, כגון שכאשר אוכל כוונתו כדי שיהי לו כוח ללמוד תורה ולעשות מצוות, או כדי להביא פרנסה לביתו (שזה גם מצוה), וכן שהולך לישון יכוון כדי שיהיה לו כוח כדי שיוכל ללמוד תורה ולעשות מצוות, או כדי שיהי לו כוח לעבוד כדי להביא פרנסה לביתו, וכן בכל דבר שיחה שידבר בנחת ויקרב אנשים לתורה או לצורך מצוה, וכן האדם שידבר עם אשתו ולשמוע אותה איך עבר עליה היום וכדומה, שזה מצוה גדולה וחשובה, וכן על זה הדרך שכל מעשיו יהיו תמיד כדי שיהיה בהם תכלית למען ה' יתברך לקיום מצוות ה' יתברך.

מעשה שהיה:
המשנה אומרת "התקן עצמך ללמוד תורה", ויש על זה משל, לעשיר אחד שהיה הולך בדרך באמצע יום חורפי עם גשמים ורוחות חזקות, ראה העשיר עני אחד עומד בפינה עם בגדים בלויי סחבות, ניגש העשיר אל העני ושאל אותו מפני מה אינך לובש בגדים חמים ביום קור כזה? ענה לו העני מה אעשה אין כסף לקנות בגדים חמים, אמר לו העשיר בא ואני ילביש אותך בגדים חמים, ניגשו שניהם לחנות בגדים, וביקש העשיר חליפה חורפית לעני שאיתו, הסתכל בעל החנות לעני ואמר לעוזר שלו לך תביא חליפה מספר ארבעים, הלך העוזר והביא חליפה מספר ארבעים, אמר העשיר לעני תכנס כאן בתא המדידה ותמדוד את החליפה שהביאו לך, נכנס העני לתא המדידה ושהה שם שעה ארוכה, העשיר ובעל החנות התפלאו על שהיית העני ובאו לראות מה קורה, והנה הם רואים שהעני קשה לו לוותר על הבגדים הבלויי סחבות שעליו, והוא מנסה ללבוש את החליפה החדשה על בלויי הסחבות שעליו, והוא מסתבך עם השרוולים ועם המכנסים, העשיר ובעל החנות אמרו לעני מה אתה עושה? תסיר את בלויי הסחבות שעליך ואז תלבש את החליפה החדשה, עד כאן המשל והנמשל הוא כדי שהתורה תכנס באדם ותתקיים בו הוא צריך שיהיה לו מדות טובות, משום שאי אפשר שהתורה "תתלבש" על מדות מושחתות, אלא חייב להסיר את הבגדים הצואים שעליו (היינו המדות הרעות), ואז רק התורה תכנס בו, וזה כלול כאן במאמר התנא "התקן עצמך ללמוד תורה" שתכין את עצמך ללמוד התורה על ידי שיעבוד האדם על מידותיו ויהיה לו מדות טובות ונעלות, כמו שביארנו למעלה.