משנה ב

הקדמה למשנה:
רבי חנינא היה חי בסוף בית המקדש השני והוא ראה את חורבן בית המקדש, והיה ראוי להיות בעצמו כהן גדול אלא משום שאז באותה תקופה היו אנשים קונים את תפקיד הכהן הגדול בכסף על ידי ששילמו לממלכת רומי, ולכן תמיד היה הסגן של הכהן הגדול, ורבי חנינא נהרג על ידי מלכות רומי הרשעה באותו יום עם רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל כהן גדול, שזה היה ביום כ"ה בסיון.

ביאור המשנה:
רבי חנינא סגן הכוהנים אומר – היינו שהיה רגיל לומר כן, ועיין פרק א' משנה ב'.
הוי מתפלל בשלומה של מלכות – היינו שהאדם יתפלל על השלום בעולם, ועל שלומה של המלכות ששם הוא נמצא, ואפילו אם היא מלכות של אומות העולם.
שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו – שאם לא היה מלכות בכל מדינה ומדינה ההיו הבריות עושים כרצונם, ואם לא היו מקשיבים להם היו הורגים אחד את השני, והיה אנדרלמוסיה בעולם, ועל ידי שיש מלכות או שלטון בכל מדינה בני אדם חיים ויש חוק וסדר.