It is very important for any person who has a deceased relative or friend to do the Tikun for him at least once!
מלחמה על ה'בר'
גם רבי יענק'לה, כבחור צעיר, חשקה נפשו ב'חיזוק' זה, והוא שם פעמיו לפינסק. מאן דהוא לחש לו, כי אם אכן רצונו להתעלות ולספוג אל קרבו ניחוחות של יראת שמים מזוקקת בעמל התורה, כדאי הדבר ללכת לבית כנסת סמוך בשם 'חנה רחל שול', שם עוסק בלימוד התורה במתיקות מיוחדת בחור אלמוני בשם יעקב ישראל קנייבסקי.
בית כנסת זה, היה ננעל בידי הגבאי בשעה שבע בערב, כאשר מיד אחר כך היה מגיע 'יעקב ישראל' מיודעינו, ופותח את בית הכנסת במפתח שניתן לו לשימושו האישי, ועוסק בתורה עד השעות הקטנות של הלילה. הרב גלינסקי הטמין עצמו בין ארונות הספרים, וכך הגבאי נעל את דלתות בית הכנסת. כצפוי, 'יעקב ישראל' הגיע זמן קצר אחר כך, פתח גמרא עירובין דף נ"ד ושקע בלימוד ערב בניגון רוחני טמיר ומתוק.
והנה, שומע הרב גלינסקי את קול לימודו של 'יעקב ישראל' עולה: 'שיננא, האי עלמא כבי הילולא דמיא, חטוף ואכול חטוף ושתה' (הגמרא מתארת קריאת האמוראים זה לזה: 'חריף, העולם הזה כחתונה הוא דומה, חטוף ואכול חטוף ושתה'). ואז, מתחיל הבחור לנזוף בעצמו: 'יעקב ישראל, מה יהיה איתך? חטוף ואכול חטוף ושתה!'.
הרב גלינסקי חש צמרמורת בכל איבריו. איזו מתיקות היה בקריאה הזו, שחזרה ונשנתה כמה פעמים, תוך שהנזיפה גם היא חוזרת על עצמה: 'האי עלמא כבי הילולא דמיא, יעקב ישראל, מה יהיה איתך? חטוף ואכול חטוף ושתה!' - - -
לימים, סיפר הרב גלינסקי על העוצמה הרוחנית של הקריאה הזו, שעוררה את רוחו למשך כמה חודשים, והחזיקה אותו בימיו הקשים בסיביר הקפואה והמנוכרת. כן, אותו לימוד יומיומי רגיל של בחור בבית הכנסת, הפכה לרוח משיבת נפש בסערות התקופה!
לאחר מכן, עם עלותו לארץ הקודש, שמע שיש כמה יהודים גדולים בבני ברק, ואחד מהם מכונה 'הסטייפלער', ושמו רבי יעקב ישראל קנייבסקי. לבו אמר לו, כי אותו גאון מפורסם מבני ברק אינו אלא אותו בחור אלמוני מבית הכנסת בפינסק... אך הכיצד יבדוק זאת? החליט רבי יענק'לה לסור לביתו, ונעמד בתור הנכנסים אצל הסטייפלער.
כשנכנס, שאל את הסטייפלער אם הוא יכול להקריא לו קטע גמרא, וכשקיבל את אישורו החל לקרוא בעיניים עצומות: 'שיננא, האי עלמא כבי הילולא דמיא, חטוף ואכול חטוף ושתה', באותו ניגון מתוק אשר היה טבוע בעצמותיו מלפני כמה עשורים, בבית הכנסת בפינסק, וכך היה חוזר ושונה ומנגן: 'שיננא, האי עלמא כבי הילולא דמיא, חטוף ואכול חטוף ושתה' - - -
כשפקח את העיניים, גילה ר' יענק'לה את הסטייפלער בוכה בכי נרגש, ועיניו זולגות דמעות. או אז גילה רבי יענק'לה לסטייפלער את סיפור המעשה, כיצד הסתתר בארון הספרים בבית הכנסת כדי לשמוע את קול לימודו, וכיצד היה כדאי לו הדבר כי בזכות הזיכרון המתוק הזה החזיק מעמד בשנות הגלות הקשות.
או אז, הסביר לו הסטיילפער רעיון יקר מפז בביאור דברי הגמרא. לפי גירסה אחת, הגמרא אינה אומרת 'האי עלמא כהילולא דמיא' – שהעולם הזה הוא כחתונה, אלא 'כבי הילולא' – כחלק הטפל שבחתונה. מהו החלק הטפל בחתונה?'
'התקשיתי בהבנת גירסה זו בדברי הגמרא, עד שבאתי לארץ הקודש, וגיליתי שבחתונה יש שני חלקים: החלק העיקרי - הסעודה, בה יושבים כל המוזמנים במקומותיהם ומקבלים את מנות הסעודה. והחלק הטפל - ה'בר', בו המוזמנים עומדים על יד דלפק בצד האולם, נדחפים זה עם זה, ו'חוטפים' מזון לצלחתם...'
'העולם הזה', המשיך הסטייפלער וביאר, 'דומה לחלק הטפל שבחתונה, ל'בר' של החתונה. אם לא תילחם ותידחף לקבל מזון תישאר רעב...'
כי בעולם הזה, ממש כמו ב'בר', אין הישגים בלי מלחמה. אין קניינים רוחניים בלי מלחמה עיקשת. אין ניצחון על היצר אלא בנסיונות קשים ומפרכים, וכשעומדים ונלחמים בהם – או אז מצליחים ונהנים...
Latest from הרב אשר קובלסקי