משנה ט

הקדמה למשנה:
רבי יונתן היה תלמידו של רבי ישמעאל (התנא הקודם), והיה חי בתקופת דור החמישי לתנאים, והיה בר פלוגתא של רבי יאשיה, ומלבד משנה זו לא נזכר דבריו בשום מקום בסדר המשניות, אולם במכילתא לשמות ובספרי לספר דברים נזכרו שם הרבה הלכות משמו.
ומסופר עליו שפעם באה לפניו אישה שהיה לה דין, והביאה לו סל של תאנים, ורבי יונתן לא רצה לקבלם, ואמר לה בבקשה ממך אם הבאת את הסל שהוא גלוי וכולם ראו שהבאת, אזי תוציאי אותו מגולה כדי שיראו האנשים שאת מוציאה אותם כמו שהכנסת, ולא יחשבו האנשים שקיבלתי ממך, ואם הכנסת את הסל שהוא מכסה שאף אחד לא ראה שהכנסת, תוציאי אותו מכוסה, שלא יאמרו הבריות שהיא הביאה דינרים והוא (הדיין היינו רבי יונתן) כיבדה בתאנים כדי שלא לשלחה בידים ריקות כדרך מקבלי המתנות.

ביאור המשנה:
רבי יונתן אומר - היינו שהיה רגיל לומר כן, ועיין פרק א' משנה ב'.
כל המקיים את התורה מעוני - אדם שדחוק מבחינה כספית, וצריך לעבוד הרבה בשביל להביא פרנסה לביתו, ובכל זאת הוא מניח את מלאכתו שצריכה לפרנסתו, כדי לקיים את המצוות וכדי ללמוד תורה.
סופו לקיימה מעושר - סופו שה' יתברך יעשיר אותו ויתווספו לו שעות מרווחות כדיל עסוק בתורה, משום שפרנסתו תהיה מרובה ולא יצטרך כדי לעבוד הרבה, ואם כן יהיו לו כעת המון שעות פנויות כדי שיוכל ללמוד תורה ולעשות מצוות.
וכל המבטל את התורה מעושר - שיש לו שעות של פנאי ואינו לומד תורה, אלא מתבטל ושורף את זמנו לריק.
סופו לבטלה מעוני - סופו שיצטרך לטרוח אחר פרנסתו, ומתוך כך לא יהיה לו זמן כדי ללמוד תורה ולקיימה, ונמצא שיוצא מן העולם ללא לימוד תורה.

 מעשה שהיה:
מסופר על רבי עקיבא שהיה בתחילתו עני (עיין פרק ג' משנה טז'), והיה רבי עקיבא מלקט תבן, ובא אליהו הנביא ואמר להם תנו לי מעט תבן שאשתי ילדה ואין לי במה להשכיבה, ואמר רבי עקיבא לאשתו תראי אדם זה אפילו אין לו תבן, ואמר רבי עקיבא לאשתו אם היה לי כסף הייתי קונה לך ירושלים של זהב (תכשיט שמצויר של ירושלים שהוא עשוי מזהב), ובסופו של דבר התעשר רבי עקיבא וקנה לאשתו תכשיט בדמות ירושלים של זהב, והגמרא בנדרים (דף נ' עמוד א') מששה דברים נתעשר רבי עקיבא, מכלבא שבוע חמיו, לאחר שהתיר לו נדרו, וממטרוניתא אחת (היינו גבירה) שפעם אחת הוצרכו רבי עקיבא ותלמידיו למעות, הלכו רבי עקיבא ותלמידיו לגבירה אחת ובקשו ממנה הלוואה, אמרה לו הגבירה אני יהיה ילווה לכם, אולם הקדוש ברוך והים יהיו הערבים שאם אתם לא תחזירו לי את המעות הם יחזירו לי, כאשר הגיע זמן הפרעון רבי עקיבא היה חולה, ולכן לא בא לפרוע את החוב, עמדה הגבירה על הים ואמרה, רבנו של עולם גלוי וידוע לפניך שרבי עקיבא חולה, ואין בידו לפרוע את החוב, הביטה וראה שאתה ערב בדבר, ובאותה שעה נשתטית בתו של הקיסר ונטלה ארגז מלא דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות והשליכתו לתוך הים, והים סחף את אותו ארגז לאותה מקום שבו המטרוניתא עומדת, ראתה המטרוניתא את הארגז ולקחה אותו, לימים נתרפא רבי עקיבא והלך לאותה מטרוניתא כדי להחזיר את החוב, אמרה לו המטרוניתא כבר פניתי אל הערב והוא פרע לי את החוב, ומזה נתעשר רבי עקיבא (וכן מעוד כמה עניינים), מכאן רואים שרבי עקיבא שקיים בתחילה את התורה מעוני שאפילו בקושי תבן היה לו, בסוף נהיה עשיר וקיימה מעושר.