משנה טז

הקדמה למשנה:
רבי ינאי היה מתלמידי רבנו הקדוש (רבי יהודה הנשיא), והיה אחד מאחרוני התנאים, והיה רבו של רבי יוחנן האמורא, היה דיין בבית הדין בציפורי, והקים בית מדרש ליד העיר צפת, חתנו היה רבי יהודה בן רבי חייא.
רבי מתיא בן חרש היה תלמידו של רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי אלעזר בן עזריה, והיה חברם של רבי יהודה בן בתירא ועוד.
ומסופר עליו שהיה יושב ולומד בבית המדרש, והיה פניו דומות למלאך ה', ופעם אחת ראה אותו השטן וקינא בו, בא לפני ה' ואמר לו רבי מתיא בן חרש מהו לפניך? ענה לו ה' יתברך צדיק גמור, אמר לו השטן תן לי רשות ואני אחטיא אותו, ענה לו ה' יתברך אין אתה יכול, אמר לו השטן בכל זאת תן לי אני רוצה לנסותו, ולכן התחפש השטן לאישה שלא היתה כדוגמתה בעולם, ובא לפני רבי מתיא בן חרש ועמד לפניו, רבי מתיא הזיז את ראשו לצד השני, הלך השטן (בדמות האישה) לצד השני, ושוב רבי מתיא הזיז ראשו, אמר לעצמו רבי מתיא: מתיירא אני שמא אכשל, לכן קרא רבי מתיא לתלמידו ואמר לו תביא לי אש ומסמר, הביא לו התלמיד אש ומסמר, חימם רבי מתיא את המסמר באש והניח אותו על שני עיניו, ובכך רבי מתיא נהיה עיוור, ראה השטן כך ונבהל מאוד והלך ממנו, קרא ה' יתברך למלאך רפאל שילך וירפא את רבי מתיא בן חרש, בא רפאל לרבי מתיא ואמר לו ה' שלחני לרפא אותך, ענה לו רבי מתיא הניחני מה שהיה היה, חזר המלאך רפאל לה' יתברך ואמר לו מה שרבי מתיא אמר, ענה לו ה' לך אמור לרבי מתיא שאני ערב לו שלא ישלוט בו יצר הרע, ומכאן למדו חכמים שכל מי שאינו מסתכל בנשים אין יצר הרע שולט בו, וכתב הבן איש חי בשם המקובלים שרבי מתיא בן חרש היה גלגול של פלטי בן ליש, ששאול הבטיח שמי שיהרוג את גולי תיתן לו המלך את הבת שלו לאישה, ודוד הוא זה שהרג את גולית, ולאחר מכן שאול חטא וה' לא רצה שהוא יהיה עוד מלך, וה' שלח את שמואל הנביא כדי למשוח למלך את דוד, ושאול בעקבות זה רצה להרוג את דוד, ולכן היה רודף אותו, ושאול לא רצה לתת לדוד את מיכל, ולכן לרח את פלטי בן ליש והכניס אותו לבית כדי שיהיה עם מיכל, אולם פלטי ידע שכבר דוד קידש אותה, ולכן נעץ חרב בינו לבינה, ואמר לו מי שיעסוק בה ידקר בחרב זו, ואף על פי שלא נגע בה בכל זאת נהנו עיניו ממה שאינו שלו, שכן היה לו לסרב לשאול ולומר לו שאינו רוצה להתחתן איתה, ולכן כדי לתקן את מה שנהנו עיניו לכך חזר בגלגול כדי לתקן את אותו עוון, ועל ידי שמסר נפש על שלא יחטא ועיוור את שני עיניו, תיקן את נפשו.

ביאור המשנה:
רבי ינאי אומר - היינו שהיה רגיל לומר זאת, ועיין פרק א' משנה ב'.
אין בידינו לא משלות הרשעים, ואף לא מיסורי הצדיקים - שאין אנו יודעים מדוע רשע וטוב לו וצדיק ורע לו, הרי לכאורה היה צריך להיות בהיפך שצדיק יהנה משני העולמות, העולם הזה והעולם הבא, ואילו הרשע צריך לסבול גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, ואילו אנו רואים להיפך שהצדיקים יש להם יסורים בעולם הזה והרשעים יש להם שלוה בעולם זה, ודבר זה אינו מסור בידנו כדי להבינו מדוע כך רצה הבורא יתברך להנהיג את העולם, ויש שפירשו שכך הדין הוא שצריך להיות שהרשע יקבל את חלקו בעולם הזה, כדי שלמעלה במקום הנצח שם הוא יסבול ויקבל מנת חלקו, ואילו הצדיק עדיף לו לסבול כאן בעולם הארעי כדי שיבוא לעולם הנצחי כולו זך ונקי, רק שאין בידינו לעשות כן, אל זה ביד ה' יתברך רק הוא יודע כך איך כל אחד ואחד יקבל (מגו אבות לרשב"ץ), ויש שפירשו שבזמן הזה בזמן הגלות אין לנו משלוה שה' נותן בעולם לרשעים כדי להענישם יותר למעלה, וכן אין בידנו מיסורים המיוחדים שמיועדים לצדיקים כדי לזכותם ולעלות שכרם, שיצאנו מכלל הרשעים הללו ואין אנו יכולים להגיע לדרגת הצדיקים הללו (ברטנורא).  
רבי מתיא בן חרש אומר - היינו שהיה רגיל לומר זאת, ועיין פרק א' משנה ב'.
הוי מקדים בשלום כל אדם - ואפילו לנכרי שבשוק, מפני דרכי שלום, יש להקדים, ואפילו למי שהוא קטן ממנו בשנים.
והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים - טוב ועדיף לך להיות תלמידו זנב לגדולים ולאריות שבתורה, מאשר להיות מושל וראש למעטי תורה, משום שעל ידי שתהיה תלמיד אזי תהיה תלמיד יותר גדול ותחכם יותר, וברור שעדיף להיות תלמיד לאנשים חכמים מאשר להיות ראש לפושעים ולבריונים.