כוונה בשמע ישראל

1. קודם שקורא פרשת קריאת שמע צריך לכוין שבא לקיים מצות עשה דאורייתא, ואם זה תפילת שחרית יכוון לקיים לצאת ידי חובת קריאת שמע של שחרית, ואם זה תפילת ערבית יכוון לקיים לצאת ידי חובת קריאת שמע של ערבית, וצריך לכוין דעתו בפסוק "שמע ישראל, ה' אלהינו, ה' אחד" ולהבין פירוש המילים, מפני שפסוק זה עיקר קבלת מלכות עול שמים ויחוד ה' בעולם, ואם לא כיוון בפסוק זה צריך לחזור ולאומרו בכוונה.
ופירוש הפסוק כך הוא: שמע ישראל – קבל והבן עם ישראל (דברים פרק יב' פסוק כח' עיין בתרגום, ועוד בבראשית פרק מב' פסוק כג'), והיינו קבל והבן עם ישראל ותדעם שתאמין בהם, ומה הם הדברים...
ה' אלהינו – השם יתברך שאומרים זה באדנות, שפירושו שהשם יתברך הוא "אדון הכל", ופירוש כתיבתו שהשם יתברך "היה הוה ויהיה", ופירוש "אלהינו" יכוון  שה' יתברך "תקיף, בעל היכולת, ובעל הכוחות כולם".
ה' אחד – שאומר תיבת אחד, אזי באות א' של תיבת אחד יכוון שה' יתברך הוא אחד (היינו שהוא אחד בעולם ואין עוד אלוה בעולם כמוהו), ובאות ח' של תיבת אחד יכוון שה' יחיד בשבעה רקיעים ובארץ (וביחד זה שמונה כמנין האות ח'), ובאות ד' של תיבת אחד יכוון שה' יתברך מושל בארבע רוחות השמים.
אם אחר שקרא פסוק ראשון הסתפק אם אמרו בכוונה כמו שצריך או לא, יש להחמיר שיחזור ויקרא כמו שצריך בכוונה ראויה.

2. אמרו חז"ל כל המאריך בתיבת "אחד" מאריכין לו ימיו ושנותיו, אולם לא יאריך יותר מהשיעור שצריך לכוון במילה "אחד" (כמו שכתבנו בהלכה הקודמת), ויזהר להיזהר לבטא את האות ד של אחד שלא תהא נשמעת כאות ר', ומכל מקום לא ידגיש את האות ד' יותר מידי, מפני שזה ד' רפויה. וכן לא יאמר את האות ח' בחטף, אלא יאמר כפי הניקוד שלה שזה בקמץ. וכן לא יאריך באות א' יותר מדי כדי שלא יהיה נשמע כאילו אומר "אה חד", שמשמעו אין אחד וזה הפוך מיחוד ה' אלא כפירה בה', אלא יקצר באות א' ורק יכוון מהר שאומרה שה' יתברך הוא אחד בעולם, ואין אלוה בעולם כמוהו).

3. אחר אמירת פסוק "שמע ישראל" אומרים בלחש "ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד", והגמרא במסכת פסחים (דף נו' עמוד א') מביאה שריש לקיש דרש על יעקב אבינו שרצה לפני סוף מותו לגלות את הקץ "ויאמר האספו ואגידה לכם...", ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה, אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כמו אברהם שיצא ממנו ישמעאל, או כיצחק שיצא ממנו עשו, אמרו לו בניו "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" וכשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר "ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד", אמרו חכמים כיצד נעשה הרי אם נאמר פסוק "ברוך שם..." הרי משה רבנו לא אמרו, ואם לא נאמר את הפסוק "ברוך שם..." הרי יעקב אבינו כן אמר פסוק זה, לכך התקינו שיאמרו פסוק זה בלחש".
ועוד אמרו חז"ל במדרש (מדרש רבה ספר דברים פרשה ב' סימן לו') בשעה שעלה משה רבנו למרום, שמע את מלאכי השרת שהיו אומרים לפני הקדוש ברוך הוא "ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד", ולכן הורידו לישראל כדי שגם יאמרו, ומדוע אומרים פסוק זה בחשאי? אמר רבי אסי משל למה הדבר דומה לגנב אחד שגנב תכשיט מבית המלך ונתן אותו לאשתו, ואמר לה אל תתקשטי בו אלא רק בתוך הבית, ולכך ביום כיפור שעם ישראל דומים למלאכי השרת אומרים פסוק "ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד" בקול רם.

4. באמירת פסוק "ברוך שם..." צריך להיזהר לקרוא כמו שצריך בפיסוק התיבות, ויש לתת רווח בין תיבת "ברוך" לתיבת "שם", ויש לומר כך "ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד", וצריך לכוון באמירתן, ומי שטעה ולא אמר "ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד", לא יצא ידי חובה וצריך לחזור ולקרוא שוב פעם קריאת שמע, וכן לא כיוון בפירוש המילים באמירת "ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד" לא יצא ידי חובה, מפני שהכוונה בפסוק זה מעכבת כמו בפסוק "שמע ישראל".
ופירוש המילים כך הוא: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" הכוונה שברוך יהיה השם של כבוד מלכותו לעולם ועד, וזהו כעין הפירוש "יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא" שהיינו שיהא שמו שלם מבורך לעולם ולעולמי עולמים (ויש שפירשו "שמיה" היינו גדול, עיין במאמר "קדיש בתפילה" הלכה מספר 3).

5. צריך להפסיק מעט בין תיבות "לעולם ועד" שבאמירת פסוק "ברוך שם כבוד וכו'" לבין תיבת "ואהבת", כדי שיהיה הפסק בין קבלת עול מלכות שמים לשאר מצוות, אולם בין תיבות "ה' אחד" שבפסוק קריאת שמע לבין תיבות "ברוך שם כבוד וכו'" אין להפסיק, מפני שפסוק "ברוך שם כבוד וכו'" הוא בכלל קבלת עול מלכות שמים, אולם מנהג האשכנזים שמפסיקים מעט בין "ה' אחד" לבין "ברוך שם כבוד וכו".
ונכון להחמיר להפסיק מעט אחר תיבות "שמע ישראל", מפני שאם יאמר שמע ישראל ה' יהיה נשמע שישראל הוא ה' חס ושלום, וכן נכון להחמיר שאחר תיבות ה' אלהינו להפסיק מעט כדי שישמע שה' אלהינו הוא ה' אחד.