It is very important for any person who has a deceased relative or friend to do the Tikun for him at least once!
האם אני סובל מכפייתיות
ראיתי אחד שהיה מסדר את המגירות בחדרו בצורה קיצונית, כשהוא מקפיד ששום דבר לא יהיה מונח על דבר אחר ב'קומות'. כל החפצים היה מוכרחים להיות זה ליד זה, ולא "חלילה" זה על זה "בצורה מבולגנת". כדי שהסדר לא יופרע, הוא היה פותח וסוגר את המגירה לאט לאט, וגם אחרי הסגירה, הוא שוב היה פותח אותה לוודא שהכל נשאר במקומו כראוי ושבעת הסגירה שום דבר לא זז חלילה. הוא לא ידע משוע זה משנה כל כך, אבל סיפר שאם הוא אינו עושה כן, הוא מרגיש חרדה עצומה ואינו מסוגל להתרכז במשהו אחר, ורק לאחר שהוא חוזר ובודק אם הכל מסודר הוא נרגע.
יש שלאחר סידור הדברים סוף סוף לשביעות רצונם, נזהרים שלא לנגוע בכלום. במקרים מסויימים עד כדי כך, שאפילו ייזהרו שלא להיכנס לחדר כדי לא להרוס "חלילה" את הסדר בטעות.
וכן יש אובססיה, שכאשר הם קוראים משהו, הם מוכרחים לעשות זאת לפי סדר מסויים דווקא. למשל, אם יתחילו לקרוא כרוז ברחוב, הם יהיו "חייבים" לקרוא אותו מהשורה הראשונה עד השורה האחרונה, ברצף ובלי הפסקה. ראיתי אחד שבעת הליכתו ברחוב היה "חייב" לקרוא כל כרוז שהיה תלוי על הקירות ועל הלוחות המודעות, כשהוא מתחיל את קריאתו מהתאריך ועד חתימת המפרסמים למטה. בלי להחסיר אף מילה (נסו לחשב כמה זמן ארך לו לעבור רחוב ירושלמי טיפוסי, ותבינו מדוע הוא זעק לעזרה). סיפר לי אדם, שכאשר הוא לוקח סידור כדי להתפלל בו, הוא "חייב" לקרוא את שמות נותני ההסכמות ולבטא את שמם ואת תאריהם, כי אם הוא לא יעשה זאת, משהו איום עלול לקרות לאחד מבני ביתו באותו יום, למה? ככה.
לפעמים הכפייתיות מתבטאת ב"חוקים" מוזרים עד מאוד, ומחת הבושה מנסה האדם להעלימה מעין כל רואה, אף שהוא מרגיש דחף עז לעמוד ב"חוקים" בלי לחרוז מהם אף כקוצו של יו"ד. למשל, בעת ההליכה ברחוב – לדרוך רק על מרצפות בצבע מסויים ולא על מרצפות האחרות, או לעלות במדרגות רק בצד מסויים ובסדר מסויים (שתיים שתיים דווקא). לפעמים הם עושים זאת סתם כך, ללא כל סיבה, ולפעמים זה מלווה במחשבה טורדנית שאם לא יקפידו על כך, יקרה משהו מסויים.
כמובן שיש הרבה דוגמאות בנושא הזה של "כפייתיות" ואין המקום יספיק להאריך בהם, נקח מחשבה על פעולות שאנו עושים האם הם מגיעים ממקום טוב או לא.
Latest from הרב אהרן פרידמן