Written by:
כיצד מקיימים סעודות שבת, האם יש מצווה לאכול דגים בסעודות שבת, מה יעשה מי שאינו יכול לאכול סעודה בליל שבת.
א. בוצע על שתי ככרות שלמות (והן נקראות "לחם משנה"), שאוחז שתיהן בידו ובוצע התחתונה. ולא יתחיל לבצוע הלחם אלא עד שיסיים ברכת המוציא, כדי שתהיה הברכה על שתי ככרות שלמות.

ב. על פי הקבלה צריך להניח על השולחן שנים עשר לחמים, ולסדר אותם ששה מימין וששה משמאל בצורת שני סגול, דהיינו שיניח שלשה לחמים בצורת סגול מימין ועליהם יניח שלשה לחמים אחרים וכן בצד שמאל, ואם אין לו שנים עשר לחמים יניח ארבעה ויסדרם שנים על גבי שנים מימין ומשמאל, ואם יש לו רק שלשה לא יניח אלא רק שנים. וכן אם יש חמשה או ששה לא יניח אלא רק ארבעה. וכשיברך המוציא יאחז בידו את שני הלחמים האמצעיים (כשיש 12 ככרות) העליונים ויחבר את שוליהם זה בזה, ופניהם יהיו זה לצד ימין וזה לצד שמאל ויברך המוציא ויבצע מהלחם הימיני כשיעור כזית ויטעם ממנו, ואחר כך יבצע כשיעור כביצה ויתן לאשתו, ואחר כך יוסיף לבצוע ממנו לשאר המסובים.

ג. רשאי אדם להחמיר ולהניח בביתו על השולחן שנים עשר לחמים כפי הקבלה, גם אם אביו לא נהג כך בביתו, ואין בזה משום יוהרא (גאוה), אבל אם הוא סועד אצל אביו, אין זה נכון להחמיר יותר מאביו ולהניח שנים עשר לחמים, שאין זה כבוד לאביו, ובפרט שדבר זה הוא רק חסידות מפי האר"י ז"ל, והעולם אין נוהגים כן.  

ד. גם אם מסב על השולחן אדם גדול וחשוב לא יקדימו בעל הבית לפני אשתו, אלא לאחר שטעם בעל הבית יתן קודם לאשתו, ואחר כך יתן לאדם הגדול ושאר המסובים.

ה. מצוה לבצוע בשבת פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה. ואינו נראה בכך כרעבתן, שמכיון שבחול אינו עושה כן, ודאי כוונתו לחיבוב מצות סעודת שבת. ומכל מקום את בציעת הפרוסה הגדולה יעשה לאחר שחתך כזית לו וכביצה לאשתו.

ו. אין המסובים רשאים לטעום עד שיטעם הבוצע, ואם יש לפני כל אחד מהמסובים לחם משנה- רשאים לטעום, אף על פי שהבוצע לא טעם עדיין.

ז. הבוצע לא יתן את הפרוסה ביד של המסובים, כיון שרק לאבלים נותנים (ביום חול) את הפרוסה ביד שנאמר: "פרשה ציון בידיה"- רמז לפרוסת המוציא שנותנים בידו בשעת אבילות, אלא יניח את הפרוסה לפני כל אחד מן המסובים והם לוקחים ואוכלים. וכן לא יזרוק את הפרוסה לפניהם כיון שנחשב לבזיון מצוה, וגם אינו כבוד למקבל הפרוסה שיתן לו דרך זריקה, אלא יניח לפניהם וכנ"ל.

סעודות השבת:
א. מצוה לאכול דגים בשלש סעודות של שבת אפילו דבר מועט. וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכולתו. ומכל מקום מי שהאכילה מזיקה לו (כגון חולה וכיוצא בזה) ואינו יכול לאכול אפילו כזית פת-פטור הוא מאכילת סעודת שבת. כיון שהסעודה לעונג ניתנה ולא לצער.

ב. ראש חודש שחל בשבת, עושים מאכל אחד יותר ממה שרגילים לעשות בשבת, כיון שיש מצוה להרבות בסעודת ראש חודש. וכתוב בתלמוד ירושלמי שאם חל ראש חודש בשבת, צריך לעשות סעודת ראש חודש ביום ראשון, ואף על פי שלא נהגו כן, מכל מקום הזהיר בזה-תבוא עליו ברכה.

ג. מי שהיה אנוס ולא יכל לקיים סעודת ליל שבת, ידחה הסעודה למחר, שיאכל שלש סעודות ביום, ובלבד שיקדש בלילה ויאכל מיד לאחר הקידוש כזית מחמשת המינים, או שישתה רביעית יין, כדי שייחשב לקידוש במקום סעודה, אבל צריך להשתדל מאד בכל מה שאפשר לקיים כל סעודה בזמנה.

ד. צריך ליזהר שלא להניח על השולחן דבר בזוי, כיון שמלאכי עליון רואים את השולחן, וגם כשמניח פירות על השולחן, צריך להניח בעין יפה, ואפילו אם רק הוא לבדו יושב ליד השולחן.

ה. טוב ארוחת ירק בשבת ואהבה עם אשתו ובני ביתו, ויכבד את השבת שלא יריב עם אשתו ובני ביתו.

ו. טוב ללמוד על השולחן בליל שבת ארבעה פרקים ראשונים של משניות מסכת שבת, ואת השאר יגמור ביום, ואם קשה לו ללמוד בליל שבת, ילמד לפחות פרק אחד. וטוב לומר דברי תורה לבני ביתו בליל שבת על פרשת השבוע.

ז. מנהג נאה הוא לקשט את שולחן השבת בפרחים ושושנים, וכפי שדרשו רבותינו: שושנה זו מתוקנת לשבתות וימים טובים. וכן במיני בשמים כדי לברך עליהם ברכת הריח ולהשלים מנין מאה ברכות בשבת.

Related Items

Donate to the Yeshiva

In Memory Of