הריקנות שבאדם

האור חיים הקדוש אומר שהפה של האדם זה כלי שרת קודש קודשים, אתה מתפלל בפה שלך, בפה הזה אתה לומד תורה, איך אפשר באותו פה שלומדים תורה ואותו פה שמתפללים לדבר דברי טינופת, כמו שאדם יגיש למלך עוגה משובצת יהלומים בסיר מטונף, יורידו לו את הראש, משובץ יהלומים אבל באיזה כלי אתה מגיש אותו. הפה שלך מטונף ואתה רוצה בכזה פה מטונף להתפלל לקב"ה? בכזה פה מטונף להגיד תהילים? בכזה פה מטונף ללמוד תורה? כך מגישים למלך תורה בכלי מטונף? אומר האור חיים הקדוש, הפה של האדם צריך להיות קודש קודשים, פה קדוש. בחוץ כולם רצים אחרי התאוות,לאן אתה רץ? תראה איך אתה נראה, אתה הולך לדיסקוטק משתולל ויוצא מהדיסקוטק אחרי כל הריקודים האלה וחוזר זרוק, לא יודע לא מוצא את עצמי ולא מוצא שום סיפוק.

אתה הולך לשיעור תורה ואיזה הרגשה אתה יוצא משיעור תורה, איזה סיפוק אתה יוצא משיעור תורה, אתה מרגיש קיבלתי משהו, למדתי משהו למה כי הנשמה שלך היא רוחנית והיא רוצה רוחניות, היא רוצה קדושה, היא רוצה את הטהרה, היא לא רוצה טומאה, כשאתה נותן לה את האוכל שלה ואת המזון שלה הרוחני, את הקדושה ואת הטהרה הנשמה רוקדת, היא קופצת, היא שמחה והיא מאושרת, היא מקבלת כוחות, בשום מקום לא מקבלים הרגשה של סיפוק ואושר כמו שיעור תורה ואתם חיים את זה כל שבוע, רואים את זה ובאים אליי, כבוד הרב רואים עוד שיעור, לא מספיק שיעור אחד בשבוע, עוד שיעור, זה כוח של תורה. שם ברחוב זה מקום של הגברת יצרים והגברת תאוות, שם זה מקום של כל השחיתויות בעולם, ארבעים ושמונה, חמישים ערוצי גיהינום, לא יודע כמה ערוצים יש היום, כל הזבל שבעולם, כל הביוב שיש בעולם מכניסים לתוך הסלון של הבית, רואים את כל הטינופת שבעולם בתוך הבית, סיטרא אחרא בתוך הבית, נורא נוראות איזה קלקולים נוראים רואים בתוך הבית. אנחנו רואים איך אנשים שאוכלים מעץ הדעת טוב ורע איך הם נראים, בכלל נראים? זה עב"מים, עצמים בלתי מזוהים, יום אחד קרחת, יום אחד שיער ארוך, יום אחד צהוב ויום אחד הוא נהיה ירוק, כמו איזה זיקית, פעם עגילים באף, באוזן, בבטן, בלשון או לא יודע איפה.

מה זה, זה אנחנו עם ישראל? זה עם ישראל? מה ההבדל בינך לגוי תגיד לי, מה גוי עושה שאתה לא עושה? מתלבש כמו גוי, הולך כמו גוי, אוכל כמו גוי, מדבר כמו גוי, שר שירים של גוי, במה אתה יהודי? מה אתה יהודי? בברית מילה? הרבה ערבים עושים גם ברית מילה אז מה אתה יהודי, מה עושה אותך יהודי? אנחנו רואים אנשים שחיים עם תאוות, ריקנות אחת גדולה, לא מוצא את עצמי או אתה רואה אפילו את העשירים הגדולים ביותר, יש לי הכל ואין לי כלום, ריקנות, כל עוד הנשמה לא תקבל את האוכל שלה אתה תרגיש ריקנות כל החיים. תאמינו לי אני עובר ברחוב ומה אנשים מחפשים, איפה העיניים שלהם הסתכלו, דיסקוטקים, על האש, תאוות, פריצות, זימה וניאוף אתם יודעים למה זה דומה? לילד עם מחלה סופנית שמחפש שוקולד ובמבה. היום הרחוב זה בית חולים ענק של חולים סופניים מבחינה רוחנית, אדם יכול לשמוע מוסר, לשמוע דרשה ושורף לו, הוא לא מסוגל לשמוע, זה שורף אותו, אני רוצה להמשיך עם התאוות שלי, הוא יחלוק על הזוהר, יחלוק על רבי שמעון בר יוחאי, הוא יברח באמצע הדרשה, למה כי כואב לו, הוא לא יכול בלי זה. אתה חולק על הזוהר? אתה יכול לחלוק על רבי שמעון בר יוחאי? אתה חולק על דוד המלך? על שלמה המלך? אתה החכם מכולם? אחרי מאה עשרים שנה הוא יאכל את הבשר שלו, למה יצאתי באמצע.