פרשת קרח

בפרשתינו אנו קוראים על מחלוקת קרח ועדתו כנגד משה רבינו, התורה האריכה בפרטי הענין, וכמובן שיש בכל זה לימוד לדורות. המפרשים עומדים כאן להבין את הנהגתו של משה רבינו, הנה כבר למדנו בכמה מקומות שעם ישראל חטאו, ומשה היה המליץ יושר בעדם, עלה להר סיני והתפלל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה לכפר על עון העגל, ואפילו כאשר הקב"ה כעס מאוד על עמו, עמד משה בפרץ ואמר "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" הרי היה מוכן למסור את עצמו בעבור העם. ואם כן מדוע כאן משה רבינו במעשהו של קרח עומד בכל תוקף ומבקש מהקב"ה עונש מיידי לקרח ועדתו, כנאמר בפסוק "ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם... וירדו חיים שאולה" ובגמ' (סנהדרין קי) אמרו חז"ל אמר משה לפני הקב"ה: אם בריאה גיהנם מוטב, ואם לאו יברא ה'. הרי שהקפיד בפעם הזאת ביותר, ומדוע.

בספר קהלת יצחק הביא לבאר את הדברים בשם הרה"ג ר' יהושע לאנג זצ"ל בהקדים דברי חז"ל על הפסוק במשלי (פרק יח פסוק יט) אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן: ומפרש במדרש תנחומא (קרח - הוספה סימן ב) מדבר בקרח, 'אח נפשע מקרית עוז', זה קרח שפשע בתורה שהיא קרית עוזו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר ה' עוז לעמו יתן, ועשה מריבה עם משה, שנאמר ומדנים כבריח ארמון, מהו כבריח, שהעלה הארץ בריחיה בעדו. עכ"ד. כלומר מסביר לנו המדרש קרח שחלק על משה אין זה מחלוקת אישית בינו לבין משה, אלא היתה כאן מחלוקת על 'התורה' שפשע בתורה שהיא קרית עוזו של הקב"ה. וכאשר יש כאן פשיעה על התורה, על דבר כזה משה רבינו לא יכול למחול ולסלוח, אין זה ענינו האישי, אלא זהו כבודה של התורה וכבודו של הקב"ה ואין אפשרות למחול על עון זה. ולכן כאן משה רבינו עם כל הענוה שלו הוא מבקש מהקב"ה שיפרע ויתן לקרח את העונש הראוי לו.

ובזה מבאר שם עוד ענין נפלא, חז"ל (סנהדרין קי) אומרים: במתניתא תנא: קרח מן השרופין, ומן הבלועין. מן הבלועים - דכתיב 'ותבלע אתם ואת קרח', מן השרופין דכתיב 'ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש' וקרח ביחד עמהם. ע"כ. ויש להבין מדוע קרח קיבל שני עונשים תחילה נשרפה נשמתו והגוף עדיין נשאר קיים, ואח"כ התגלגל ונפל לתוך פי הארץ.

אולם לפי האמור הדברים מתבארים יפה, קרח במחלוקתו על משה 'פשע בתורה' וכנזכר לעיל. והנה כידוע דברי חז"ל על הפסוק 'האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי' משה רבינו העיד ב' עדים על קבלת התורה והם השמים והארץ. וכאשר לא מקיימים את התורה העדים נפרעים תחילה כמו"ש 'יד העדים תהיה בו בראשונה' ולכן נאמר בפרשת שמע 'ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה'. כך גם כאן באו שני העדים השמים והארץ להפרע מקרח שפשע בתורה. 'השמים' נתנו את העונש 'ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמישים ומאתים איש מקריבי הקטורת'. וגם הארץ נתנה את עונשה 'ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם'.