פרשת בחקתי

הפרשה עוסקת בתחילתה בשכר שיתן הקב"ה אם נלך בחוקותיו כראוי, ובהיפך מה נקבל אם ח"ו ננטוש את דרך ה' ומצוותיו. המפרשים שואלים מדוע כל ההבטחות הם רק על עניני עולם הזה, ומדוע לא מבואר בתורה שכר על עולם הבא. הרמב"ם מבאר שאין כוונת התורה לשלם שכר, אלא רק לומר שאם תתחזקו בשמירת התורה והמצוות, אזי הקב"ה יטיב עמנו כדי שנוכל לנמשיך לקיים המצוות כראוי. ואם לא נלך בדרך ה' יביא עלינו דברים קשים לכוון אותנו לדרך הנכונה.

בספר 'ילקוט הגרשוני' מובא בשם הדרשן מוהר"פ פישמן זצ"ל שביאר על פי משל: לסוחר אחד גדול ומהולל מאוד שיצא שמו לאיש ישר אוהב משפט ומישרים, ובחר לו שני מנהלי מסחר, אחד יהיה מנהל בחנות אשר בעירו, והשני סוכן נוסע מעיר לעיר וממדינה למדינה להגדיל מסחרו בכל העולם. וקצב שכר שוה לשניהם. והוקשה לסוכן הנוסע מדוע השוה שכרו לשכר המנהל שיושב שאנן בביתו, אך לא הרהיב עוז בנפשו לשאול אותו, אבל בפני אחרים התאונן על אדונו, היות והיה איש ישר, איך יצא מלפניו משפט מעוקל כזה.
אמנם בעת התחיל לנסוע פקד עליו אדוניו ואמר לו לכתוב ולרשום בספר היומן שלו כל העמל והתלאה אשר ימצאהו בדרך. ויהי מקץ השנה בבואו לחשבון, בקש אדוניו ממנו את ספר היומן שלו וקרא אותו בעיון מתחלתו ועד סופו, וכאשר כלה לקרותו נתן לו שכרו הקצוב, ועוד נתן לו הון רב כפרס חלף תלאותיו ויגיעותיו הרבות אשר עברו עליו. וביאר לו ברוח בינה והשכל מדוע לא קצב לו שכר זה בתחילה, עבור כי לא יכול לשקול במאזני משפט שכרו אשר יאות לו טרם ידע מכל התלאות והיגיעה אשר יקרנו בדרך נסיעותיו. תשובה זו מצאה חן בעיני המנהל הסוכן הלז ועתה הבין כי טוב שם אדוניו בפי הבריות.

והנה המנהל הזה בשנה הבאה נשא את רגליו בלב טוב ושמח ובמשנה מרץ נסע אורחותיו במסחר אדוניו ובלב שמח סבל כל מרורות היגיעה והעמל, כי ידע נכונה כי טוב יהיה לו באחרונה וכי יבא על שכרו, ורשם הכל בספר היומן. והיגיעות בשנה השניה היו קשות ורבות מבראשונה. ויהי לתקופת השנה ג"כ בקש אדוניו את הספר ממנו וקרא בו כל מאורעות השנה, ונתן לו שכרו בעד כל יגיעות טרחות נסיעותיו. אבל כן ראה המנהל וכן תמה ויתפלא כי המעיט לו אדוניו מסכום הפרס אשר העניק לו בשנה שעברה. ויאזור עוז לשאול את פי אדוניו להבינו משפטו בענין זה. ויען אדוניו ויאמר: "אמת כאשר ראיתי בספרך היומי רבו התלאות בשנה הזאת יותר, אבל בשנה שעברה שלא ידעת כי תקבל שכר על יגיעת וטורח הדרך, היתה עבודתך קשה הרבה מאוד. אבל בשנה הזאת נקל היה לך לסבול כל התלאות, כי בטח לבך על התמורה הטובה אשר תקבל עבורן, ולכן כאשר גדלו תלאותיך כן גדלה גם תקותך ושמחת נפשך ורוחך על עוצם וגודל שכרך. לפיכך קבלת פחות. עד כאן המשל.

והנמשל: הקב"ה מרוב חסדו וחפצו להגדיל שכר הצדיקים, על כן הצפין והסתיר שכר המצוה מעיני בני אדם, כמאמר התנא אבות (סוף פרק ה') 'לפום צערא אגרא'. ואם יראה האדם שכרו לעיניו הלא אז יסורו כל מרורות יגיעתו ועבדותו הרבות במצוות ה', כי זוהר שכרו היה מזהיר, ומאיר תמיד נגד עיניו, וכאשר ימעט ויסור הצער והעמל, כן יקטן שכרו. על כן מטוב ה' הוא להסתיר ולסגור שער הגמול מעין הבטת בני אדם, למען יגדל שכרם וזהו ביאור הכתוב "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך".