Written by:
נלמד מפרשת השבוע כיצד להתייחס לקנייני העולם הזה, מה ההבדל בין צדיק לרשע באמצעים שהוא מקבל בעולם הזה.
בפרשה אנו לומדים על פגישת יעקב אבינו עם עשו, בפגישה זו כל אחד ביטה את התיחסותו אל קנינו ועמלו בעולם הזה. אחר שעשו שאל "מי לך כל המחנה אשר פגשתי? ויעקב ענה לו "למצוא חן בעיני אדוני" בתחילה עשו סירב לקבל את המנחה ואמר "יש לי רב" ויעקב הפציר בו שיקח את המנחה "כי חנני אלוקים וכי יש לי כל". ולבסוף עשו לקח את המנחה. רש"י מסביר את ההבדל בינהם כך: יעקב אמר "יש לי כל" כל ספוקי. ואילו עשו דבר בלשון גאוה "יש לי רב" יותר ויותר מכדי צרכי. ע"כ.

שואל ה'שפת אמת' מדוע יעקב מיעט ברכושו, והרי היה לו רכוש רב, וכי אין זו כפיות טובה כלפי הקב"ה כאומר יש לי רק כדי סיפוקי. ולעומתו עשיו שהדגיש ואמר שיש לו יותר מכדי צרכו הוא דיבר אמת.
בספר 'מזקנים אתבונן' מקדים לבאר ב'משל': אדם בא לקבל את פני חברו שהגיע לביקור בארץ בנמל התעופה. כאשר האורח הנרגש הודה לו על הכבוד שעשה לו. ענה לו החבר: אודה על האמת במקרה הזדמנתי לכאן. בודאי שתשובה כזו מורידה את כל הערך של המעשה, ובודאי שבזה הוא הוריד מהכבוד שהעניק לידידו.

ומבאר השפת אמת: כך הדבר במצוות ובמעשים טובים שעושה אדם בעוה"ז. מטרת קיום המצוות היא לקדש את שמו של השי"ת בעולם. וכמו שאמר הנביא "כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו אף יצרתיו" כל עוד שאדם מקיים את המצוות למטרה זו בלבד, הוא גורם בזה קידוש שם שמים בשלמות. אך כשהאדם אומר להקב"ה עשיתי מצוות ואני מבקש שבזכות מצוות אלה תיתן לי שכר פלוני, או תציל אותי מצרה פלונית, הרי הוא דומה לאותו אדם שאומר לחברו שכל מה שעשה לא עשה למענו, הוא ביטל במו ידיו את "הכבוד שמים" הטמון בקיום המצוות. ונמצא שפגם בערך המעשים שעשה.
ועל כן נזהרים הצדיקים מלבקש דבר כלשהו בזכות מעשיהם. וכשהם מבקשים אינם תולים בזכותם, אלא שה' יתן להם מתנת חינם. והקב"ה נענה להם ומעניק להם מאוצר מתנות החינם שלו. נמצא שכל מה שיש לצדיקים אין זה שלהם, שהרי לא בזכות קיבלו את שלהם אלא בחסד, הם דומים לאורחים החיים על חשבון בעל הבית.

לא כן הרשע מה שהוא מקבל בעוה"ז הרי זה כדי לשלם לו את שכר מעשיו הטובים בעוה"ז, כמו"ש "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו" נמצא שהוא משלם תשלום מלא על כל הנאותיו בעוה"ז ולכן אפשר לומר עליו שבאמת הכל שלו.
ומכאן מובן ששניהם צדקו, בצדק אמר יעקב "יש לי כל" הכוונה "כל סיפוקי". אין הוא יכול לומר "יש לי רב", שהרי כל ממונו הרב אינו שלו באמת, שהרי הוא לא שילם עבורו. לעומת זה עשיו באמת יכול לומר "יש לי רב" הכל שלו כי שילם עבורו בטבין ותקילין במצוות ומעשים טובים. כך צריכה להיות תחושתו של האדם בקנייני העולם הזה 'יש לי כל' די לי במה שזיכני הקב"ה וזה כל צורכי. הלוואי וכך ננהג בכל ענייני העולם הזה.

Related Items

Latest from הרב משה דיין

Donate to the Yeshiva

In Memory Of