פרשת ואתחנן

בפרשת ואתחנן נותן לנו משה רבינו הדרכות בקיום התורה והמצוות. כבר בתחילת הפרשה עומד משה רבינו ומבקש מהקב"ה "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן". ואומרים רבותינו: תקטו' תפילות התפלל משה עבור זה, כמנין ואתחנן". וכבר שאלו חז"ל (סוטה דף יד ע"א) דרש רבי שמלאי: מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י? וכי לאכול מפריה הוא צריך? או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה: הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי; אמר לו הקדוש ברוך הוא: כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר, מעלה אני עליך כאילו עשיתם. ע"כ. וכבר שאל המהרש"א איך אמר שמשה רצה להכנס לארץ בכדי לקבל שכר על המצוות. והרי למדנו שאין לעשות מצוות על מנת לקבל שכר. ואם כך איך ניתן להבין שמטרת משה רבינו היתה על מנת לקבל שכר.

בספר מחשבת זקנים מבאר הגאון ר' אלעזר מנחם שך זצ"ל שהנה כל הבריאה היא לטובת האדם ואין ממנה צורך לרבונו של עולם כלל. כמו שכתוב באיוב (לה ו ז) "אם חטאת מה תפעל בו...ואם צדקת מה תתן לו" ואמרו חז"ל (ב"ר מד א) וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף. הוי לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות. ע"כ. כלומר שביחס להשי"ת אין נעשה שום חסרון או יתרון על ידי מעשינו ומצוותינו. אלא כמבואר בספרים שכל הבריאה נעשתה כדי להיטיב עם הבריות כי רצון ה' הוא להיטיב עם ברואיו. ונתן תורה ומצוות כדי שעל ידי קיום המצוות יקבל האדם שכר. נמצא אם כך שרצון ה' הוא שהאדם יקבל שכר. ולכן כאשר מקיים האדם מצוה ומקבל עליה שכר הרי בקבלת השכר הוא עושה רצון ה'. ועל זה בעצמו הוא יקבל שכר נוסף שהרי עשה נחת רוח לפניו יתברך שרצונו שיקבלו שכר. וכן בהיפך ח"ו כאשר עושים עבירה הקב"ה נותן עונש על העבירה, ובשעה שהאדם נענש ומצטער יש להקב"ה צער כמו שכתוב (ישעיה סג ט) "בכל צרתם לו צר". ושנינו (סנהדרין מו) א"ר מאיר בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי. וכיון שיש צער להקב"ה בעבירה שהאדם עושה. אם כן העובר עבירה יקבל עונש נוסף על כך שגרם צער שמים.

נמצא שקבלת שכר על מצוות היא רצון ה', וזהו הנחת רוח לפני ה' וזהו רצונו. ולכן אפשר לבקש לעשות מצוות כדי לקבל שכר, לא שכר לצורך הנאת האדם עצמו, אלא מפני שעל ידי שאקבל שכר יהיה בזה נחת רוח לפניו וזהו רצון ה'. ולאדם שמקבל שכר למטרה זו לעשות נחת רוח לה', לא אכפת לו אם חבירו יקבל את השכר או הוא. וזו היפך מי שמחפש לעשות מצוה בכדי לקבל את שכרה. וזו היתה הכוונה של משה רבינו בבקשת עשיית המצוות כי הוא חיפש כיצד לעשות נחת רוח לפניו. ואמנם משה רבינו קיים את כל המצוות, אך הרי כתוב (קהלת ו ז) "וגם הנפש לא תמלא", וראה שיש מצוות התלויות בארץ שאותן אפשר לקיים רק בארץ ישראל, ורצה לקיימם כדי לקבל שכר ולעשות נחת רוח להשי"ת. וזה אינו בכלל מה שאמרו אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. ורק כאשר כל כוונת האדם רק על השכר שהוא יקבל כמטרה בפני עצמה, על זה נאמר "אל תהיו כעבדים המשמשים על מנת לקבל פרס."